ע"מ 21131-12-12

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורו של נישום ישראלי העובד בחו"ל שטען כי פקודת מס הכנסה וכלליה המקבילים לה מיטיבים עמו. בית המשפט מצדד במשיב, פקיד השומה, וקובע כי הנישום אינו רשאי לבחור להיות חייב במס לפי הפקודה במקום הכללים, שנועדו להתאים את שיעורי המס לתושבי ישראל העובדים בחו"ל. מטרת הכללים, שאושרו בפקודה, היא להקים מערכת מיסוי המתחשבת בנסיבות הייחודיות של עבודה בחו"ל, לרבות הפרשי מטבע והוצאות מחיה, ואין בכוונתם להיטיב עם הנישום. בית המשפט מכיר אמנם בכך שהכללים לא תמיד עונים במדויק על צרכי הנישום, אך מדגיש כי תפקידה של הרשות השופטת אינו להחליף את שיקולי המחוקק בשיקוליה שלה. בית המשפט גם מדגיש כי הכללים כבר נבחנו ואושרו על ידי בית המשפט העליון בתיק קודם, מה שמקנה להם מעמד משפטי חזק. כמו כן, בית המשפט מבחין בין חבות המס, הנקבעת בפקודת מס הכנסה, לבין חישוב המס, הנשלט על ידי הכללים. בנוסף, בית המשפט מציין כי טענת המערערת, הנשענת על מעמדן האקס-טריטוריאלי של שגרירויות, אינה רלוונטית בהקשר זה. לבסוף, בית המשפט מחליט שלא לפסוק הוצאות למשיב, נוכח הסכומים הקטנים יחסית הכרוכים בערעור.