בג"צ 3262/95

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה בנוגע לשינויים בשכרם ובתנאי עבודתם של נושאי משרה שיפוטית העוסקים בפועל בפרקטיקה שיפוטית. העותר, חבר כנסת, טען כי ההחלטה האחרונה של ועדת הכספים של הכנסת להבחין בין שופטים העוסקים בשפיטה בפועל לבין אלה שלא, צריכה לחול גם על עובדי מדינה אחרים ששכרם צמוד לשופטים. בית המשפט מצא כי יש לדחות את העתירה משום שלא הוצגו הסכמי ההעסקה בין המדינה לבין עובדי המדינה, ולפיכך העותרת לא הוכיחה את הזכאות לסעד המבוקש. גם אם זה לא היה המצב, העתירה עדיין הייתה נדחית. הסכמי העבודה תקפים והשאלה היא מה השכר המגיע לעובדי המדינה בעקבות השינוי בשכר השופטים. בית המשפט מפרש את כוונת הצדדים כהצמדת שכרם של המתמנים לתפקידים שיפוטיים העוסקים בפועל בעבודת הרשות השופטת. כוונת ועדת הכספים אינה רלוונטית, שכן אין לה סמכות לקבוע את שכרם של עובדי המדינה. יתר על כן, העותר – חבר כנסת שהיה שותף לניסוח ההחלטה – פעל באופן פסול בכך שהפך לצד ישיר בעתירה וכלל התבטאויות אישיות. את פרשנויות החוקים יש להשאיר לבית המשפט. לבסוף מוסיף השופט א' כי היה מקום לצרף את היועץ המשפטי לממשלה כמשיב, שכן העותר מתח ביקורת על מעורבותו האישית.