ת"א 54853-06-21

תקציר

התובע, שהיה אז כמעט בן 18, עבר תאונת דרכים בעת שנהג ברכב המבוטח על ידי הנתבעת. הנתבע הודה בכיסוי הביטוחי ובאחריותו, והותיר את סכום הנזק כנקודת המחלוקת היחידה. התובע סבל מנכות פסיכיאטרית לצמיתות, בשיעור של 10% על פי הערכת המוסד לביטוח לאומי, שהתקבלה על ידי שני הצדדים. בית המשפט קבע את הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עקב התאונה, ומצא כי סביר לדבוק באחוזי הנכות הרפואית. השופטת פירטה את נימוקיה להחלטה זו, תוך התחשבות בגילו של התובע, השכלתו, עברו התעסוקתי והשפעת התאונה על חייו, ובעיקר על שירותו הצבאי, עבודתו וחיי הבית. חושבו הפסדי השכר בעבר ובעתיד בסך של 356,000 ₪, לצד נזקים נוספים כגון הוצאות רפואיות, עזרה מאחרים ונזקים לא ממוניים, מה שמביא את סך הפיצויים ל-405,000 ₪. מאחר והתאונה הוכרה כתאונת עבודה, נוכו מסכום זה פיצויי המוסד לביטוח לאומי בסך 49,000 ₪. בית המשפט קבע כי על הנתבעת לשלם את יתרת הסכום בסך 356,000 ₪, בנוסף לשכר טרחת עורך דין, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת ייגרמו לה הפרשי הצמדה וריבית.