רבני 1234169/06

תקציר

פסק הדין דן במעמדם ההלכתי של שני בני אדר בשנה מעוברת, ובפרט ביישומם בהלכות יהודיות שונות כגון חוזי שכירות, נדרים, בר מצווה, יארצייט, שטרות וגירושין. השאלה העיקרית היא האם אדר א' או אדר ב' מייצגים את אדר האמיתי של השנה. התלמוד הירושלמי מחשיב את אדר השני כאדר המקורי, ואילו התלמוד הבבלי מתחלק בין רבי יהודה, המחזיק באדר א' כאדר העיקרי, לבין רבי מאיר, הרואה באדר ב' ככזה. רוב הרבנים הראשונים הולכים אחרי רבי יהודה, כולל השולחן ערוך (ס"א), אך הס"א פוסק גם בכמה הלכות לפי רבי מאיר. פסק הדין מבקש להבהיר סתירות אלה בש.א. פסק הדין בוחן תחילה את המושג שנה מעוברת ואת השלכותיו של החודש הנוסף. לאחר מכן הוא מתעמק בתרחישים ההלכתיים השונים, מסביר את דעתם של הרן והרשב"א, ומבהיר את עמדות הס"א והפוסקים בעניין. הדיון ממשיך בהבאת עדויות ממקורות שונים, ביניהם התלמוד הירושלמי ודעתם של רבי יהודה ורבי מאיר. פסק הדין מתייחס גם לפסיקות הרמ"א בס"א בעניין בר מצווה ויום פטירת הורה, הנראות סותרות. החת"ם סופר פותר סתירה זו על ידי הבחנה בין תרחישים הלכתיים שונים. בפסק הדין נטען כי אדר ב' הוא אדר האמיתי של השנה על פי רוב הדעות, כולל הרמ"א, למרות פסיקתו בחלק מההלכות בעקבות רבי יהודה. הדבר נתמך גם על ידי עדויות מהגמרא והמנהג לקרוא את המגילה באדר ב'. כן נדונה דעתו של רבי מאיר, הרואה באדר ב' את החודש הנוסף. לגבי שטרות וגירושין, פסק הדין מציע כי בשנה מעוברת, גם אדר א' וגם אדר ב' צריכים להיכתב מלכתחילה כדי לדבוק בכל הדעות. הוא פוסק שאם אדר א' נכתב ללא פירוט ולאחר מכן נמסר באדר א', הגט תקף לפי רוב הדעות, ואין צורך לכתוב גט חדש. אולם, אם נמסר באדר ב', הגט אינו תקף, ויש לכתוב גט חדש. פסק הדין קובע גם את מעמדו ההלכתי של ילד שנולד באדר בשנה שאינה מעוברת, המגיע לבר מצווה בשנה מעוברת, ומסכם כי הוא מחויב במצוות במהלך חודש אדר ב'. פסק הדין מתייחס גם למנהג היארצייט, וממליץ לדעת השו"ת לקיימה באדר ב', ואילו לפי הרמ"א היא באדר א'. לבסוף, היא מדגישה שכותב הגט צריך לכתוב את שני אדרים כדי להבטיח תוקף על פי כל הדעות.