סע"ש 13953-11-14

תקציר

התובע, עובד שפוטר, תבע את הנתבעים לפיצוי כספי בגין פיטוריו ללא שימוע מוקדם, נזק לא ממוני (עוגמת נפש) ותשלומים שונים במקום הפרשות שלא שולמו לקרן השתלמות, מענק ביגוד והפרשים בחלקו של המעסיק בביטוח המנהלים. הנתבעים טענו כי התובע לא הותיר להם ברירה אלא לפטרו וכי אין צורך בשימוע משום שהתובע כבר הביע את טענותיו במהלך השיחות שניהל עם המעסיק. הם גם הכחישו את הטענות האחרות לתשלומים, וציינו כי לא היה הסכם או נוהג לביצוע תשלומים כאלה. בית הדין בחן את השיחות שהובילו לפיטורי התובעת ומצא כי גרסת התובעת לאירועים עקבית ומפורטת, בעוד גרסת המעסיק הייתה מעורפלת, סותרת וחסרת אמינות. לפיכך, קיבל בית המשפט את טענת התובע כי פוטר באופן שרירותי ללא כל התראה ותוך פרק זמן קצר. באשר לתביעה לשימוע, קבע בית הדין כי השיחות בין התובע למעסיק לא היוו שימוע כהגדרתו בחוק. גם אם בית הדין היה מקבל את גרסת המעסיק לאירועים, אין לראות בשיחות אלה מיצוי של חובת השימוע. בית המשפט פסק לתובע פיצויים ממוניים בסך 55,500 ₪ בגין הפרת זכותו לשימוע. עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה לפיצויים לא ממוניים, שכן לא ראה בכך מקרה חריג המצדיק פיצוי כזה. בית המשפט דחה גם את טענות התובעת לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות, מענק ביגוד והפרשים בתשלומי ביטוח מנהלים, שכן התובעת לא סיפקה ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה. הנתבעים חויבו לשלם לתובע פיצויים ממוניים בסך 55,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. בנוסף, חויבו הנתבעים לשאת בהוצאות התובע, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך של 5,000 ₪.