ע"א 51/73

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים על החלטות הדוחות תביעות לפיצויים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957. המערערים, שניהם ילידי רומניה ואולצו לענוד טלאי צהוב במהלך מלחמת העולם השנייה, טענו כי סבלו מנכות עקב רדיפות הנאצים. עם זאת, טענותיהם נדחו בנימוק שאינם עונים על הגדרת "נכה" בחוק. הסוגיה המרכזית הייתה האם המערערים יהיו זכאים להטבות לפי הדין הגרמני, שחייב פרשנות של החוקים הגרמניים הרלוונטיים בנושא השילומים. בית המשפט קבע כי ככלל, על בתי המשפט בישראל לדחות את פרשנות החוקים הגרמניים על ידי בתי המשפט הגרמניים, במיוחד כאשר פרשנויות אלה נועדו לביצוע נאמן של החוק. עם זאת, היא הכירה בכך שייתכנו מקרים שבהם בתי המשפט בישראל לא יוכלו להסכים עם ההנחות העומדות בבסיס החלטות בית המשפט הגרמני. במקרה זה, בתי המשפט הגרמניים פירשו באופן עקבי את חוק השילומים הגרמני כך שלא יכלול מעשי רדיפה שבוצעו על ידי לא-גרמנים מחוץ לגרמניה, גם אם בהשראת הנאצים. מאחר שפרשנות זו לא התבססה על מניעים פסולים, יש לכבדה. יתר על כן, נסיבותיהם הספציפיות של המערערים לא נפלו בגדר החריגים שבדין הגרמני לפיצוי מעשי רדיפה מחוץ לגרמניה. לפיכך, קבע בית המשפט כי יש לדחות את שני הערעורים, שכן המערערים לא היו זכאים לפיצוי לפי הדין הישראלי הרלוונטי, ולא ניתן צו להוצאות.