בש"א 4693/05

תקציר

התובעת, חברה פרטית ישראלית, תבעה את הנתבעים - חברה פרטית נוספת המתמחה בנדל"ן ובעל מניותיה ומנהלה - בגין אי תשלום כספים המגיעים לה על פי שני הסכמים. ההסכם הראשון, מיום 29.1.98, עסק ברכישת קרקעות ומבנים מסוימים מהתובעת על ידי החברה הנתבעת. באותו יום נחתם הסכם מכר מותנה לקרקע הסמוכה. מסמך רוויזיה לתיקון הסכם המכר המותנה נערך ביום 19.7.98. התובעת טענה כי הנתבעים לא שילמו את מלוא מחיר הרכישה ותבעה 4,846,110 ₪. הנתבעים טענו כי התובעת חייבת להם כספים בשל הפרת חוזה יסודית, קרי מצג שווא כוזב בהסכם השכירות שנחתם בין התובעת לבין אחד מבעלי המניות של הנתבעים. הם גם תבעו נגדית נזקים שנבעו מההונאה הנטענת של התובע. הנאשמים ביקשו רשות להתגונן בטענה שיש די עובדות כדי להצדיק בירור ראייתי. בית המשפט נעתר לבקשת הנתבעים לחופשה כדי להתגונן. בית המשפט קבע כי טענות הנתבעים, אם יוכחו, עשויות להוות הגנה תקפה, אף שהן בעיקרן עובדתיות. בית המשפט קיבל גם את תביעת הקיזוז של הנתבעים ואת תביעת הנזיקין בגין תרמית, וציין כי התובע לא הצליח להפריך אותם במהלך החקירה הנגדית. עם זאת, בית המשפט ציין כי לנתבעים לא נגרם נזק ממשי שכן התמורה שקיבלו עלתה על הנזקים הנטענים. התצהיר התומך בבקשת רשות ההגנה ישמש כתב הגנה, והנתבעים חויבו לשלם 20,000 ₪ בתוספת מע"מ הוצאות, תלוי בפסק הדין הסופי.