ב"ש 5291/08

תקציר

שני ערעורים הוגשו על החלטת בית משפט השלום בירושלים להאריך את מעצרם של המערערים בפעם השלישית עד ליום 22.10.08, עד לבקשת הסגרה מארצות הברית. נגד המערערים הוגש כתב אישום בארה"ב בגין עבירות שונות הקשורות להשתייכותם לכאורה לארגון פשיעה, לרבות קשירת קשר לייבוא סמים והלבנת הון. המערערים טענו כי בית משפט קמא לא היה צריך להאריך את מעצרם מבלי לבחון באופן ביקורתי את הראיות שהגישה התביעה, כי בקשת ההסגרה מארה"ב אינה צפויה להיות מוגשת בתוך פרק הזמן הנדרש, וכי הסגרתם אינה חוקית על פי הדין הישראלי. עוד טענו כי כתב האישום ומסמכים נוספים מארה"ב לא תורגמו לעברית ובכך פגעו בזכותם למשפט הוגן. המשיב, המייצג את המדינה, התנגד לטענות אלה וביקש להותיר את החלטת בית משפט קמא על כנה. שופט בית המשפט העליון שדן בערעור קיבל את החלטת בית משפט קמא, וקבע כי טענות המערערים היו מוקדמות מדי או חסרות שחר. בית המשפט קבע כי נחה דעתו כי יש יסוד להאמין כי המערערים ניתנים להסגרה וכי מעצרם נחוץ כדי להבטיח את הסגרתם. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא פגיעה בזכויות המערערים בשל היעדר תרגום, שכן הם לא נפגעו ממחדל זה. עוד ציין השופט כי תפקידו של בית המשפט הישראלי בשלב זה אינו לבחון את הראיות לפרטיהן אלא לקבוע האם יש יסוד להניח שהמערערים ניתנים להסגרה. לבסוף, דחה בית המשפט את הטענה כי הרשויות בארה"ב מעכבות את בקשת ההסגרה ללא הצדקה, וקבע כי התובע הכללי סיפק הסבר מניח את הדעת לעיכוב. משכך, נדחו הערעורים, והמערערים יישארו במעצר עד ליום 22.10.08.