עת"מ 27147-05-22

תקציר

העותרת ביקשה היתר בניה מהמשיב, הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה, להקמת מבנה מגורים. המשיב נתן היתר מותנה בשנת 2017, אשר חייב את העותר למלא תנאים מסוימים בתוך שנה, לרבות מתן פתרון חניה וקבלת הסכמות מבעלי נכסים שכנים לחיבור קונסטרוקטיבי, או קבלת פסק דין של בית המשפט. עם זאת, העותרת לא פעלה על פי ההיתר בשל הליכים משפטיים שיזמו מתנגדים שכנים וסוגיות קנייניות. בשנת 2022 ביקשה העותרת להאריך את תוקף ההיתר, אך המשיב סירב, בנימוק של תום תקופת התוקף בת השנתיים של ההחלטה לפי תקנה 20(א) לתקנות התכנון והבניה. העותר הגיש עתירה נגד החלטה זו, בטענה כי לבית המשפט סמכות טבועה להאריך את התקופות, יש לספור את תוקפה של ההחלטה ממועד אחר, ולמשיב היו מועדים במקרים אחרים. בית המשפט דחה את העתירה והסכים עם עמדת המשיב. בית המשפט קבע כי למשיבה אין סמכות להאריך את המועדים מעבר לשנתיים וכי חוסר המעש של העותרת והשינוי במצב התכנוני לאורך זמן פוסלים כל הארכה. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי טעויות העבר של המשיב בהארכת המועדים אינן מצדיקות את המשך המועד, וטענותיו הנוספות של העותר אינן מבוססות. בנוסף, ציין בית המשפט כי הנסיבות המיוחדות אינן מצדיקות תוצאה שונה, ופסק למשיב הוצאות מופחתות ושכר טרחת עורך דין.