ת"א 9332-04-21

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לקבוצת בעלי דירות שהגישה תביעה בסך 4 מיליון שקל נגד היזמים שניהלו את פרויקט הרכישה של הבניין שלהם ועורך הדין שייצג את הרוכשים. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות. התובעים טענו כי יש להקפיא את תקופת ההתיישנות משום שהנתבעים הטעו אותם ולא גילו מידע על המחיר ששולם עבור יחידת הגג וזכויות הבנייה הסמוכות. השופט קבע כי טענת ההתיישנות מחייבת בירור עובדתי-ראייתי, שאינו מתאים להכרעה פשוטה, במיוחד לגבי טענת הטעיה, הטעונה חקירה נוספת. באשר לסוגיית העיוורון הסובייקטיבי ציינה השופטת כי אמנם ראוי לדון בה באופן ראשוני בעניינו של תובע אחד, אך מוטב לעסוק בה לגופה של התביעה בשל יעילות פרוצדורלית, שכן סיכויי התביעה של התובעים האחרים חלשים, ובירורה ידרוש ראיות וזמן רב. השופט הגיע למסקנה כי יש לברר את טענת ההתיישנות יחד עם התביעה לגופה ועל כן דחה את בקשת הנתבעים להכרעה מקדמית בסוגיה. הנתבע חויב לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪.