ת"א 30484-10-24

תקציר

בפסק דין זה, בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט עדי הדר) דחה תביעה לפיצוי בגין עוולת לשון הרע, שהוגשה על ידי התובע, כפיר עוז, נגד מדינת ישראל (המשטרה). התביעה התבססה על הטענה כי המשטרה ביצעה מאסר של התובע בניגוד לתנאי צו מאסר שניתן על ידי רשמת ההוצאה לפועל. **עקרונות משפטיים וחידושים בפסק הדין:** 1. **דחיית תביעת לשון הרע על רקע ביצוע צו מאסר:** * **טענת הנתבעת להגנת "פרסום מותר":** המשטרה טענה כי ביצוע פקודת מאסר חוקית הוא בגדר פרסום מותר לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. בית המשפט, אף שסבר כי קיים ספק בנוגע ליישום דוקטרינת "פרסום מותר" במקרה של ביצוע בלתי חוקי של החלטה שיפוטית (והפנה לפסק דין בעניין גליק, שעסק ברשלנות ולא בלשון הרע), נמנע מלקבוע זאת כטענה מקדמית. * **ההכרעה לגופה:** בית המשפט הכריע את התיק לגופו, תוך קביעה כי התובע לא הוכיח את טענותיו לגבי ביצוע בלתי חוקי של צו המאסר. 2. **דחיית התביעה עקב שיהוי, השתק ומעשה בית דין:** * **שיהוי קיצוני:** בית המשפט קבע כי התובע הגיש את תביעתו בשיהוי רב (כ-6.5 שנים ממועד האירוע, ולמעשה הועלתה לראשונה במלואה ב-2024). שיהוי זה גרם לנזק ראייתי למשטרה, כפי שהתבטא בחוסר זיכרונם של השוטרים לגבי פרטי האירוע (בפרט השוטר שרון). בית המשפט דחה את ניסיון התובע להסביר את השיהוי בטענה עמומה הקשורה לתקיפה מינית, וקבע כי אין ליתן אמון בגרסתו. * **השתק פלוגתא ומעשה בית דין:** בית המשפט קבע כי החלטתה של רשמת ההוצאה לפועל שאישרה את מאסר התובע היא חלוטה. בהיעדר התייחסות כלשהי בפרוטוקול הדיון בפני הרשמת לטענות בדבר אי-חוקיות ביצוע הצו, ובהתחשב בכך שהתובע לא ערער על החלטתה, נקבע כי חלה השתק פלוגתא ומעשה בית דין, לפיהם המאסר היה חוקי. בית המשפט הפנה לעדותו של השוטר מייק, אשר שלל את טענת התובע כי ידע אותו על אי-חוקיות המאסר, והסביר כי היה פועל לבירור הטענה מול קצין חקירות. 3. **חוסר אמינות גרסת התובע:** * **שינוי גרסאות:** בית המשפט קבע כי התובע לא אמין, וזאת בשל שינויי גרסאות משמעותיים שנתן בנושאים מרכזיים, כגון: * האופן בו נמסרה בתו לגרושתו (לקיחה מידיו לעומת מסירה על פי בקשה). * הטענה אם בכלל העלה בפני רשמת ההוצאה לפועל את טענת אי-חוקיות המאסר (העדויות המצוטטות מדגימות את הסתירות). * הטענה בדבר חובת השוטרים לשאת מצלמות גוף, ללא ביסוס משפטי ברור למועד האירוע. * **פרשנות בית המשפט:** בית המשפט התרשם כי התובע "יודע לעמוד על זכויותיו" ומנסה לספק מענה לקשיים בגרסתו, במטרה להגביר את סיכוייו בתביעה. 4. **הכרעה לגבי תנאי צו המאסר:** * **האם המאסר בוצע בערב חג או בחג?** בית המשפט דחה את טענת התובע כי ל"ג בעומר מהווה "חג" האסור לביצוע צו מאסר. נקבע כי לפי חוק ההוצאה לפועל ופקודת סדרי השלטון והמשפט, ל"ג בעומר אינו נחשב יום מנוחה או חג לצרכי ביצוע צווים. * **האם המאסר בוצע בנוכחות הבת?** בית המשפט דחה טענה זו. נקבע כי עדת התביעה, גלית, לא סיפקה עדות אחידה ותומכת, וכי לא הוכח כי השוטרים ראו את הבת או ידעו על נוכחותה בזמן המאסר. העדר תצהירים מבני משפחה נוספים, אשר לטענת התובע ראו את האירוע, יצר חזקה לרעתו. בית המשפט העדיף את גרסת השוטר מייק, אשר שלל את נוכחות הבת באופן שהתובע טען. * **האם המאסר בוצע לאחר השעה 17:00?** בית המשפט דחה טענה זו. נקבע כי מהמסמכים שהפיקה המשטרה (כגון טופס רכוש פיקדון עצור) עולה שהמעצר הסתיים לפני השעה 17:00, והאירועים המאוחרים יותר (כגון הדיון בפני הרשמת) היו לאחר מכן. גם עדת התביעה, גלית, העידה שהמעצר היה "בשעות הצהריים המאוחרות". 5. **אשם תורם:** * **ביזוי החלטת בית משפט לענייני משפחה:** בית המשפט קבע כי התובע גרם למאסרו בכך שביזה החלטת בית משפט לענייני משפחה לחייב אותו בתשלום מזונות, ולא ערער עליה. נקבע כי אדם אינו נאסר בשל עוניו, אלא בשל אי-רצון לשלם חוב. * **אי העלאת טענות בזמן אמת:** גם אם היו נפלים פגמים בביצוע המאסר, בית המשפט קבע כי לתובע אשם תורם מלא, שכן ידע לכאורה על הפגמים בזמן אמת (לטענתו), אך לא העלה אותם בפני השוטרים או בפני הרשמת. 6. **היעדר כוונה לפגוע:** * בית המשפט העדיף את גרסתו של השוטר מייק, לפיה ניסה להימנע מהמאסר, התנהל באופן מכבד, ולא הייתה לו כוונה לפגוע או להשפיל את התובע. נדחתה הטענה למניע של "יד מכוונת" מצד המשטרה. 7. **היעדר פגיעה בשם טוב:** * נקבע כי התובע לא נהנה משם טוב שנפגע, שכן נאסר בשל ביזוי החלטת בית המשפט לענייני משפחה, ולא בשל עוניו כביכול. 8. **היבטים דיוניים:** * **"מקצה שיפורים" אסור:** בית המשפט מתח ביקורת על התובע שבקש לזמן עדה נוספת (גלית) לאחר הגשת הראיות, בעקבות שיקוף חוזקות וחולשות מצד בית המשפט. בית המשפט ציין כי קדם המשפט אינו נועד לאפשר "מקצה שיפורים". * **העלמת ראיה:** התובע לא גילה בשלב גילוי המסמכים את קיומן של שתי תמונות, אלא רק "תמונה" אחת. **סיכום:** בית המשפט דחה את התביעה במלואה, הן בשל השיהוי והן בשל חוסר אמינות גרסת התובע וחוסר הוכחת טענותיו לגבי ביצוע בלתי חוקי של צו המאסר. כמו כן, נקבע כי התובע אחראי למאסרו בשל ביזוי החלטת בית משפט והיעדר העלאת טענות בזמן אמת. בית המשפט הטיל על התובע הוצאות משפט, אך הפחית את הסכום בשל התנהלות דיונית בעייתית של הנתבעת (המשטרה) במהלך ההליך.