ת"פ 53557-01-13

תקציר

הסניגור הגיש בקשה לביטול כתב אישום במספר עילות לפי סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי, ובהן: פגם או פגם בכתב האישום, משפט פלילי נוסף תלוי ועומד, עקרונות צדק, אכיפה בררנית ומסוכנות כפולה. בינתיים, התובע מתנגד לבקשה, בטענה כי ניתן לאחד את שני כתבי האישום לאחד. השופט פותח ומציין כי ההחלטות הקודמות בתיק אינן מתייחסות לטענות הנוכחיות ולכן אינן רלוונטיות לדיון הנוכחי. השופט גם דוחה את קריאת התובע ליעילות כסיבה לאיחוד ההליכים, וקובע כי לנאשם הזכות למשפט הוגן ולהליך הוגן, הכולל את הזכות להעלות את הטענות המועלות בבקשה. השופט בוחן כל אחת מטענות ההגנה. באשר לפגם או אי תקינות לכאורה בכתב האישום, השופט מוצא כי אין כזה, שכן חתימת נציג משרד התחבורה על כתב האישום תקפה, וגם השימוש בחומר החקירה הקיים מהמשרד כבסיס לכתב האישום תקף. גם טענת האכיפה הבררנית נדחית מאחר שהשופט אינו מוצא ראיות לרדיפה או הטרדה של הנתבע, ואי חשיפת הרשומות הפנימיות של התובע אינה יכולה להיחשב ככזו. גם הטענות בדבר עוול וסיכון כפול נדחות. עם זאת, השופט מקבל את טענת ההגנה הסופית כי נגד הנאשם תלוי ועומד משפט פלילי נוסף. השופט קובע כי יש לבטל את כתב האישום הנוכחי משום שלא צריכים להתנהל שני הליכים במקביל בגין אותו מעשה. היסודות הפיזיים של העבירות בשני כתבי האישום זהים; לכן, הם נחשבים לאותו מעשה כפי שהוגדר בחוקים הרלוונטיים. כתוצאה מכך, כתב האישום נמחק, כאשר השופט מציין גם את כיעור מעשיו של הנאשם, בהם הודה הנאשם בתיק התעבורה. השופט מחליט שלא לפסוק הוצאות, מכיר בכך ששני הצדדים פעלו באופן מהותי לקידום התיק, ומשחרר לאלתר כל תנאי שחרור, הפקדה או ערבות.