ת"א 50164-06-14

תקציר

הלווים, התובעים 7-6 והמנוח התקשרו עם הנתבע בהסכם הלוואה בסכום מצטבר של 160,000 ₪, אשר הובטח במשכנתא על דירת המנוח. הלווים הפרו את ההסכם בכך שלא עמדו בכמעט מחצית מהתשלומים בשנה הראשונה. בעקבות זאת פתח הנתבע בהליכי הוצאה לפועל והגיש בקשה לאכיפת שטר חוב ומימוש המשכנתא. בעוד שהמנוח והתובע 7 התנגדו לבקשה הראשונה, שנדחתה על ידי בית משפט השלום באשדוד, לא הוגשה התנגדות לבקשה השנייה. עובדה זו, יחד עם העובדה שהלווים לא עמדו בהתחייבויות ההחזר שלהם, מהווה עילה לדחיית תביעת התובעים. יתר על כן, המנוח התקשר בהסכם הסדר חוב תקף עם הנתבע, ולמעשה ויתר על כל תביעה המבוססת על הסכם ההלוואה המקורי. טענות התובעים בדבר תוקפו של הסדר הפשרה לא צלחו. בנוסף, הופרכו טענות התובעים כי שיעורי הריבית בהסכם 2008 חרגו מהמקסימום החוקי. גם אם טענות אלה היו נכונות, אין בכך כדי להצדיק את הסעד הקיצוני של ביטול הסכם ההלוואה. ככלל, טענות התובעים חסרות שחר, והתוצאה הכלכלית הקשה אינה מצדיקה פסיקת הוצאות לנתבע, נוכח התנהלותם בבית המשפט.