רע"א 42385-12-20

תקציר

פסק הדין מאפשר את הערעור בחלקו. בתי המשפט קבעו קווים מנחים לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי ולתקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרים לבית המשפט להורות לתובע לתת ערבות לתשלום הוצאות הנתבע. ההנחיות נותנות עדיפות לגישה לערכאות – זכות חוקתית – ובה בעת מתחשבות במניעת תביעות סרק ובהבטחת תשלום הוצאותיו של נאשם. הכלל הוא שבית המשפט לא יחייב תובע להפקיד ערבות רק בגלל עוניו, כדי להבטיח שבתי המשפט יישארו נגישים לכלל האזרחים. שיקול הדעת הנתון לבית המשפט לפי תקנות אלה הוא רחב ומתחשב ביכולתו של התובע לשלם, בסיכויי הצלחת ההליך ובגורמים רלוונטיים נוספים. אלה עשויים לכלול את מורכבות התיק, עיכובים בהגשה, כתובת התובע ויכולת הנתבע לפרוע. במקרה זה, אף שסיכויי הצלחת ההליך לא היו ברורים, מקום מגוריהם של התובעים מחוץ לישראל והיעדר נכסים בארץ הצדיקו את הדרישה להפקדת ערבות. עם זאת, סכום הערבות הופחת מ-25,000 ₪ ל-7,500 ₪, בהתחשב בפסיקה בעניין ובתביעות התלויות ועומדות בין התובעים לנתבעים בבית המשפט קמא. ההחלטה גם מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו וכי הערבות שהופקדה תישאר בקופת בית המשפט עד לפסק דינו של בית המשפט קמא.