ע"א 469/84

תקציר

פסק הדין סובב סביב ערעור של אב וערעור נגדי של בתו הקטינה בעניין תשלום מזונות. האב, שנקבע כי הוא אבהותו של הקטין, ערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין גובה המזונות וחיובים נוספים. הטענות העיקריות נוגעות ליכולתו של האב לשלם ולחובתה של האם להשתתף במזונות הילד. על פי ההלכה האישית, אבות מחויבים לספק לילדיהם את המזונות הדרושים עד הגיעם לגיל שש. בית המשפט הכיר ביכולתו הכלכלית של האב לספק את צרכי בתו, אך לא בחן במידה מספקת את כושר השתכרותו או את יכולתה של האם לתרום. לפיכך קבע בית המשפט לערעורים כי יש להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי להמשך בירור מצבה הכלכלי של האם ויכולתה להשתתף בתשלומי המזונות, מה גם שהסכום שקבע בית המשפט המחוזי עלה על צרכי הילד. בית המשפט הדגיש את הקושי בקביעת חישוב מדויק של צרכים מהותיים והדגיש כי יש להתחשב בנסיבותיו של כל מקרה. חובת האב לדאוג לצרכי בתו מעבר למצרכים החיוניים נחשבה לחובת צדקה, ודין האם ביחס לחובה זו תלוי ביכולתה לתת צדקה. באשר לערעור שכנגד, שביקש עדכון חודשי של דמי המזונות בשל האינפלציה הגבוהה, קבע בית המשפט כי העדכון יחול אחת לשלושה חודשים, ודחה את הערעור שכנגד. לבסוף החליט בית המשפט כי חובת האב לשלם מזונות זמניים נמשכת, והסכום שקבע בית המשפט המחוזי עומד בעינו, עד לתיקונו. השופט וייס, שכתב את פסק הדין, לווה על ידי השופטים נתניהו וגולדברג.