בע"מ 3497/09

תקציר

במקרה הנוגע לירושת המנוח, דחה בית המשפט המחוזי מרכז את בקשת רשות הערעור על פסק דין קודם שקבע כי המשיב זכאי לרשת כבן זוגו של המנוח לפי סעיף 55 לחוק הירושה. בית המשפט לענייני משפחה פסק תחילה לטובת המשיב לאחר שבחן את הראיות הרבות שהוצגו במהלך משפט ממושך, והגיע למסקנה כי בני הזוג קיימו חיים משותפים למרות שהתגוררו בדירות נפרדות וסמוכות. החלטה זו התבססה על הפגנת קשר קרוב ומחויב שכלל פעילויות יומיומיות משותפות, השתתפות באירועים משפחתיים ותמיכה הדדית, שנתפסו כמהוות משק בית משותף. למרות התנגדותם של בניה של המנוחה, שטענו כי לא התקיים משק בית משותף כזה בשל המגורים הנפרדים וההסדרים הכספיים, אישר בית המשפט המחוזי את פסק הדין המקורי והדגיש כי היעדר מגורים משותפים אינו שולל את קיומו של מבנה ביתי משפחתי ומשותף. השופטת ציינה כי פרשנויות משפטיות צריכות להתחשב בעמדות הסובייקטיביות של בני הזוג ביחס למערכת היחסים ביניהם. ההחלטה חיזקה את התפיסה כי כל מקרה מחייב הערכה פרטנית על סמך עובדותיו הייחודיות, כפי שנתמך בעבר בפסיקה. משלא נמצאה טעות משפטית ביישום החוק על ידי הערכאות הנמוכות, נדחתה בקשת הערעור ובכך הסתיים ההליך המשפטי. המבקשים חויבו לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב, בציינו כי ניתן היה למנוע את התמשכות הסכסוך באמצעות הסדר מוקדם יותר.