ת"א 6125/05

תקציר

התובעת תבעה את עורך דינה בגין הפרת חובת אמונים ורשלנות בטיפול ברכישת מבנה מסחרי. התובעת חתמה על הסכם לרכישת הנכס מידי הבעלים, ועורך הדין הנתבע ערך את ההסכם והיה אחראי על העברת הזכויות בנכס. מחיר הרכישה היה אמור להיות משולם בתשלומים במשך שנה. התובע שילם מקדמה קטנה ונתן את היתרה בצורת שיקים נדחים לנתבע כנאמן. טרם תשלום מלוא התמורה, ביקשה התובעת לבטל את ההסכם, והצדדים חתמו על הסכם ביטול, אשר נוסח אף הוא על ידי הנתבעת, בו נקבע כי דמי ביטול בסך 185,000 ₪ ישולמו על ידי התובעת. התובעת טענה כי הנתבע הפר את חובת הנאמנות שלו בכך שחשף אותה לסיכונים הכרוכים בשיקים הנדחים, לא הסביר את ההשלכות של שיקים שלא כובדו, העביר את השיקים למוכר למרות שידעה שההסכם יבוטל ולא הנפיק קבלה על תשלום של 200,000 ₪, דבר שפגע ביכולתה לקבל הלוואה בנקאית. בנוסף, טענה התובעת כי הנתבעת לא התייחסה לפגמים שנפלו בנכס, התעלמה מהערותיה על הסכם הביטול ושללה ממנה את הזכות לתבוע את המוכר. עם זאת, השופט פסק לטובת הנאשם. הם פסקו כי טענותיה של התובעת לא עמדו במבחן וכי היא לא הוכיחה כל נזק כספי כתוצאה ממעשיו של הנתבע. השופטת הדגישה כי החזקתו של התובע בנכס אינה מותנית בערבויות כלשהן, והשיקים שנדחו שימשו כבטוחה סבירה למוכר. השופטת דחתה גם את טענות התובעת בדבר היעדר קבלה ופגמים נסתרים בנכס, וציינה את הצהרותיה הסותרות וחוסר ראיות. זאת ועוד, השופט קבע כי הנתבעת לא התרשלה בטיפול בשיקים או בביטול ההסכם וכי דמי הביטול היו סבירים בהתחשב בנסיבות. מאחר שהתובע לא הצליח להוכיח את רשלנותו או הפרת חובתו של הנתבע, הורה השופט לתובע לשלם לנתבע 5,500 ₪ שכר טרחת עורך דין, מע"מ והוצאות משפט נוספות.