ת"א 27343-07-13

תקציר

התובעים, שישה יורשיו של אדם שנפטר, הגישו תביעה נגד הנתבע בגין נזקים כספיים שנגרמו להם עקב צווי עיקול זמניים על רכושם. הנתבעת ביקשה את העיקולים בהליך משפטי קודם בין הצדדים, שנבע מהסכם שכירות. התובעים טענו כי העיקולים גרמו להם נזקים כלכליים ואישיים וביקשו פיצויים מהטעמים הבאים: התחייבות עצמית, רשלנות והפרת חובת תום הלב. בית המשפט מצא כי התביעה לפיצויים אישיים של המנוח, בסך 312,230 ₪, לא הוכחה, שכן התובעים לא הצליחו לבסס קשר סיבתי בין התנהלות הנתבע לבין הנזק הנטען. בנוסף, קבע בית המשפט כי טענת הרשלנות הקשורה לאי השכרת מבנה (בניין ב') התיישנה על הסף. נקבע כי הסירוב לשכירות התרחש בשנת 2001, ומאחר שהתביעה הוגשה למעלה משבע שנים לאחר מכן, הוא היה מחוץ לתקופת ההתיישנות. כמו כן, בית המשפט בחן לגופן של יתר עילות התביעה הנוגעות לאי השכרת בניין B ולמכירת דירתו של התובע 5 ומצא כי התובעים לא הוכיחו די הצורך את עוולתו של הנתבע או את הקשר הסיבתי בין העיקולים לבין הנזק הנטען. לפיכך, התביעה בעילות אלה נדחתה. באשר לתביעה המבוססת על התחייבות עצמית, ציין בית המשפט כי מסמך ההתחייבות לא הוצג וכי לא התקיימו התנאים לאחריות על פי עילה זו. משכך, גם טענה זו נדחתה לגופה. לבסוף, קבע בית המשפט כי אין מקום להורות על הוצאות, שכן התנהלות הנתבע בהליך הקודם הפגינה חוסר תום לב. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והתביעה כולה נדחתה. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, והם שמרו לעצמם את זכות הערעור.