ת"א 34060-05-19

תקציר

התובעת, שאינה חוקרת פרטית מוסמכת, תבעה את הנתבע בגין אי תשלום שכר טרחה בגין שירותים שניתנו במסגרת הליך הגירושין של האחרון. השירותים המדוברים היו לאסוף מידע על נכסי בעלה דאז של הנתבעת. הנתבעת טענה מנגד כי מעשיה של התובעת היו בלתי חוקיים וביקשה לבטל את החוזה ולקבל פיצויים. בית המשפט פסק לטובת הנאשם מכמה טעמים. ראשית, מעשיו של התובע היוו עבודת חקירה פרטית הטעונה רישיון לפי חוק חוקרים פרטיים. מאחר והתובע אינו חוקר פרטי מורשה, ההסכם בין הצדדים אינו חוקי ומבוטל. שנית, התובעת ניצלה את מצוקתה של הנתבעת במהלך הליך הגירושין ואת חוסר ניסיונה בעניינים אלה כדי ללחוץ עליה לקבל חוזה בלתי סביר. בית המשפט מצא כי התובעת העצימה את תחושת המצוקה והרדיפה של הנתבעת מצד בעלה, וגרמה לה להרגיש תלויה בו. שלישית, התובעת לא סיפקה את המוצרים והשירותים שהובטחו, כגון דוחות שבועיים, גישה לטלפון הנייד של הבעל ומידע מפורט על נכסיו. במקום זאת, המוצרים בפועל היו דלים ולא תרמו לעניינו של הנתבע. לבסוף, בית המשפט מצא כי התובע פעל בחוסר תום לב בכך שלא גילה מידע חיוני, כגון יחסיו הכספיים עם אדם שהציג כעוזר, והעובדה שעורך הדין המייצג את הנתבע היה בן זוגו של אותו עוזר. על יסוד ממצאים אלה, דחה בית המשפט את טענות התובעת וקיבל את טענותיה שכנגד של הנתבעת. התובע חויב לשלם לנתבע את שכר טרחת הנתבע והוצאותיו, בסך 90,000 ₪, בתוך 30 יום.