סע"ש 52816-12-19

תקציר

התובע, עובד, הגיש תביעה נגד מעסיקיו, אל-דן והמר בע"מ, בגין תשלומים שונים הקשורים לעבודה שלטענתו היה זכאי לקבל אך לא קיבל. התובע עבד אצל הנתבעים ממרץ 2017 ועד ינואר 2020, אז התפטר עקב אי תשלום שכר. בית המשפט קיבל את תביעת התובעת בחלקה, והורה לחברת אל-דן והאמר בע"מ לשלם לתובע סך של 46,494 ₪, כולל ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום מלוא הסכום. סכום זה כולל 5,000 ₪ פיצוי בגין אי מסירת הודעה לתובע על זכויות עובדים, 15,000 ₪ בגין אי מסירת תלושי שכר ראויים לתובע, 5,777 ₪ בגין דמי הבראה ו-11,700 ₪ בגין הפרשות לפנסיה שלא שולמו. כמו כן חויבו הנתבעים בשכר טרחת עורך דינו של התובע, בסך 10,000 ₪, שהתחלקו ביניהם שווה בשווה. בית המשפט מצא כי הן אל-דן והן המר בע"מ היו מעסיקיה המשותפים של התובעת, למרות טענות הנתבעים כי רק אל-דן העסיקה את התובעת. קביעת זהות המעסיק היא מכרעת במקרים של דיני עבודה, שכן היא מקימה את הגוף האחראי לזכויות העובד. בית המשפט ביסס החלטה זו על מספר גורמים: הפיקוח על עבודתו של התובע, אופי עבודתו, חוסר הבהירות לגבי עסקי אל-דן ועבודתו של התובע, תפיסת התובע את חברת המר בע"מ כמעסיקתו, בין היתר. באשר לטענותיו הספציפיות של התובע, קיבל בית המשפט באופן חלקי את טענות התובע. השופטים הסכימו כי הנתבעים לא מסרו לתובע את ההודעה הנדרשת על זכויות עובדים, והורו על פיצוי בהתאם. בית הדין קיבל גם את טענת התובע כי תלושי השכר שקיבל היו פיקטיביים ואינם משקפים את תנאי העסקתו בפועל. כתוצאה מכך, חויבו הנתבעים לשלם פיצויים בגין הפרה זו ולהעמיד את יתרת התשלומים הנכונה, לרבות דמי הבראה והפרשות לפנסיה. עם זאת, בית הדין דחה את טענות התובע להפרשי שכר, שכן מהראיות עולה כי התובע שולם כראוי על בסיס שכרו השעתי המוסכם. גם בקשותיו של התובע לתשלומים נוספים מכוח צו ההרחבה לתעשיות המתכת, החשמל והאלקטרוניקה ולהרמת מסך ההתאגדות כדי להטיל אחריות אישית על בעלי המניות של החברה נדחו בשל היעדר ראיות מספיקות. תביעות התובע לפיצויים בגין הפרת חובה חקוקה, דמי חגים, החזר ניכויי שכר והלנת שכר נדחו כולן, מאחר שבית המשפט מצא אותן לא מוצדקות מספיק או לא מדויקות. כל צד יישא בשכר טרחתו. על פסק הדין ניתן לערעור בתוך 30 יום בבית הדין הארצי בירושלים.