ע"א 2252/08

תקציר

השאלה המרכזית בערעור זה היא כיצד להגדיר את השטח הבנוי של מגוריהם של המשיבים ביישוב עצמונה בגוש קטיף, שבגינו הם זכאים לקבל פיצויים לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות (התשס"ה-2005). המשיבים הרחיבו את ביתם ללא היתר, והשאלה היא האם תכנית התכנון התקפה, כאמור בחוק, היא התכנית המאושרת המאפשרת 220 מ"ר בנייה או תכנית חדשה שהוצעה אך טרם אושרה, המאפשרת 250 מ"ר בנייה. בית משפט קמא פסק לטובת האחרון, אולם ערכאת הערעור הופכת החלטה זו. בית המשפט קובע כי הפרשנות המילולית של "תכנית תכנון תקפה" היא פרשנות שאושרה כדין, ואין די בתשתית העובדתית לטענת התושבים כי קיבלו היתרי בנייה על פי התכנית החדשה. יתר על כן, מטרתו של חוק ההתנתקות לא הייתה למנוע אפליה בין בעלי היתרים לחסרי היתר, אלא לוותר חלקית על ערך ההיצמדות לחוק להיקף בנייה מצומצם. לפיכך, הערר מתקבל, והפיצוי יחושב על בסיס התוכנית המאושרת, המוגבלת ל-220 מ"ר. כן חויבו המשיבים לשלם למערערת שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.