ת"א 42215-09-22

תקציר

בית המשפט החליט כי על הממונה להתקשר עם התובעת בהסכם הרשאה תכנוני חדש לשלוש שנים בנוגע לשטח הצפוני של הקרקע הנדונה. הסכם זה יתבסס על תנאי ההסכם משנת 2015, לרבות תמורה לתשלום על בסיס שווי הקרקע. בית המשפט דחה את טענות התובעת כי ההסכם צריך לכסות גם את אזור הדרום וכי התמורה צריכה להיות דמי ניהול בלבד. ההחלטה התקבלה לאחר שבית המשפט מצא כי עמדת הממונה על מעמד הקרקע מוצדקת, וכי התובע לא הביא ראיות מספיקות לרכישת השטח הצפוני. זאת ועוד, בית המשפט לא קיבל את טענת התובעת בדבר כפייה בהסכם משנת 2015, שכן עמדת הממונה לא הייתה בלתי חוקית. עם זאת, בית המשפט הכיר בציפיותיה הסבירות של התובעת ובהסתמכותה על התנהלות הממונה בעבר, שהובילה להארכת ההרשאה התכנונית. פסק הדין לא הציב תנאים כלשהם על הממונה בנוגע לאינטראקציות עתידיות עם התובע. כל צד יישא בהוצאותיו, וההחלטה ניתנה בהיעדרם של הצדדים.