ע"פ 9030/00

תקציר

המערער, אביה של המתלוננת, הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות מין בבתו ונידון ל-15 שנות מאסר. סעיפי האישום כללו עדויות רבות על תקיפה מינית החל מהיותה של המתלוננת בת 12, שנמשכו כ-4 שנים. התקיפות התרחשו לכאורה בשעות הלילה, כאשר המערער היה נכנס לחדרה של בתו, מפשיט אותה ונוגע בחזה ובאיבר מינו, לעיתים מחדיר את אצבעותיו ואיבר מינו לאיבר מינה ולפי הטבעת. אישומים נוספים כללו איומים והפחדה על המתלונן במהלך חקירה. המערער הכחיש את הטענות. בית המשפט המחוזי העדיף את עדותה של המתלוננת ומצא את המערערת אשמה, תוך הדגשת אמינותה והראיות התומכות. המערער ערער על ההרשעה ועל גזר הדין. עם זאת, שופטי הערעור הסכימו עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולא מצאו עילה להתערב. השופטים שקלו את עיכוב הגשת התלונה, את אופי התקיפות ואת ההשפעה על בריאותה הנפשית של המתלוננת, והגיעו למסקנה כי הגשת כתב האישום מוצדקת. עוד הסכימו כי העונש הולם בהתחשב בחומרת העבירות ובהשפעתן המתמשכת על המתלונן. בקשתה של המערערת להערכה פסיכיאטרית עצמאית של המתלוננת נדחתה, שכן להגנה הייתה גישה לתיקים הרפואיים שלה אך היא בחרה שלא לעיין בהם. השופט א.א. לוי נתן את פסק הדין, בהסכמת השופטים ד' דורנר וי' אנגלרד. הערעור נדחה בשני חלקיו.