ת"צ 10538-02-13

תקציר

פסק הדין עוסק בטיפול הפרוצדורלי בבקשות לאישור תובענות ייצוגיות ובבקשות לסילוק על הסף בדין הישראלי. היא מדגישה כי בקשות כאלה הן נלוות ואין לחלק אותן לדיונים נפרדים בשל סיבוכים פרוצדורליים פוטנציאליים. בית המשפט מפנה לפסקי דין בולטים כדי להדגיש כי דחייה על הסף של אישור תובענה ייצוגית צריכה להתרחש רק במקרים קיצוניים חסרי כל תוכן. במקרה הנדון, ארגון ביקש לאשר תביעה ייצוגית נגד ארבע חברות תעופה גדולות שהואשמו בהשתתפות בקרטל תיאום מחירים בין השנים 2000 ל-2006, תוך הפרה לכאורה של חוקי ההגבלים העסקיים. המשיבים הגישו בקשות נרחבות ומיותרות לדחייה, שבית המשפט מצא בהן חסרות בסיס בעיקרן. ההחלטה מבקרת את המשיבים על מורכבות מיותרת בהגשותיהם, ומציינת כי דחייה מקדמית אמיתית צריכה להיות תמציתית. בית המשפט מזהה פגמים בטענות המשיבים, כגון יישום שגוי של חוק התובלה האווירית והנחות שגויות בדבר התיישנות. מפסק הדין עולה כי טענות רבות דורשות בחינה מעמיקה יותר במהלך הליך האישור, לרבות סוגיות של ניגוד עניינים בין חברי קבוצה אפשריים ועניינים עובדתיים הנוגעים לפעילות קרטלית לכאורה. בסופו של דבר, נדחו בקשות הדחייה, ונפסק למבקש הוצאות בגין אופיין המופרז והמכביד של בקשות המשיבים, דבר שהדגיש את הצורך בפרקטיקות ליטיגציה יעילות וממוקדות.