ת"א 41936-08-18

תקציר

השופט פותח בהסבר העקרונות המשפטיים הנוגעים לחוזים מותנים, ובפרט אלה התלויים בהתקיימותו של תנאי השעיה. אם התנאי לא מתקיים תוך זמן סביר, החוזה נחשב בטל ומבוטל. במקרה זה, תנאי ההשעיה נקבע במפורש בהסכם, אשר קבע כי החוזה מותנה בקיום היתר בניה. השופט קובע כי הנתבע לא קיבל היתר בנייה ולכן תנאי ההשעיה לא התקיים. על פי החוק, יש לאפשר זמן סביר לקיום התנאי, שהיה במקרה זה בחודש מאי 2018, כאשר הנתבעת הכריזה על ההסכם כבטל. השופטת דוחה את טענות התובעים כי הנתבעת הפריעה לקיום תנאי ההשעיה, וקובעת כי הנתבעת פעלה בשקידה וכי טענות התובעים אינן תואמות. השופט דוחה גם את הטענה כי הנתבע היה צריך לחייב צד שלישי לקיים את תנאי ההשעיה, וקובע כי בית המשפט אינו יכול לכפות הסכם כזה על צד שלישי. כמו כן, השופט קובע כי הנתבע לא היה חייב להמשיך ולנסות לקבל היתר בניה לאחר שחלף הזמן הסביר וההסכם בוטל. לפיכך, השופט מגיע למסקנה כי ההסכם פקע ואינו ניתן לאכיפה. הנתבעת נדרשת להחזיר את המקדמות שביצעו התובעים, הצומדות למדד תשומות הבנייה, בצירוף ריבית סטטוטורית והפרשי הצמדה. בנוסף, הנתבע רשאי לבטל את הערת האזהרה שנרשמה לטובת התובע. השופטת גם דוחה את תביעת התובעים לשכר טרחת עורך דין ופיצוי בגין עוגמת נפש, וקובעת כי מדובר בהרחבה בלתי מותרת של התביעה וכי סכסוכים עסקיים לרוב אינם מצדיקים פיצוי כזה. כל צד יישא בשכר טרחתו ובהוצאותיו המשפטיות, כאשר הנתבע ישלם חלק מהוצאות התובעים.