ת"א 35801-01-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לסעד זמני בהתבסס על שלושה שיקולים עיקריים המפורטים בתקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. ראשית, באשר לקיומה של עילת תביעה וסיכויי ההליך, בית המשפט מניח לטובת המבקשת כי קיימת עילת תביעה לכאורה, חרף טענות הנתבעים בדבר פרשנות הסעיף החוזי הרלוונטי וחוסר הבעלות של המבקש בזכות סימן המסחר, אותן יש להבהיר במהלך בירור התביעה. שנית, על בית המשפט לאזן בין הנוחות של שני הצדדים. המבקשת לא הציגה ראיות לנזקים מתמשכים שנגרמו כתוצאה מהשימוש שעשו הנתבעים בשם המסחרי, ולא הוכח פוטנציאל הפגיעה בשמה הטוב. מנגד, הנתבעים עושים שימוש בשם המסחרי למעלה מעשר שנים ושינוי סטטוס קוו זה יגרום להם נזק רב יותר, במיוחד בהתחשב בהשקעותיהם בעסק. שלישית, בית המשפט שוקל את יושרו ותום ליבו של המבקש. התנהלותה של המבקשת, לרבות הפרות לכאורה של פסק דין קודם הנוגע לשימוש בשם המסחרי, מעוררת תהיות לגבי ניקיון ידיה בעת הגשת בקשה לסעד זמני. ככלל, שיקולים אלה מובילים לדחיית הבקשה לסעד זמני. המבקש יישא בהוצאות הנתבעים, בסך 8,000 ₪.