רע"א 1495/14

תקציר

פסק הדין דוחה בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה. התביעה המקורית, שהוגשה לפני כ-12 שנה על ידי המבקש, טענה לרשלנות רפואית במהלך לידתו. התביעה, בסך למעלה מ-9 מיליון ₪, נדונה בבית המשפט המחוזי אך נדחתה בסופו של דבר, מה שהוביל לכך שהמבקש חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 20,000 ₪. בעקבות ערעור שהוגש לאחר מכן, ויתרו המשיבים על גביית הוצאות אלה, ובנוסף פוצה המבקש על ידי המשיב מס' 1. שנים לאחר מכן נדרשה המבקשת מהמשיבה 3 לשלם אגרה בסך 43,147 ₪ בגין התביעה המקורית. המבקש, שנקלע לקשיים כלכליים, ביקש פטור מאגרה זו, הארכת מועד לתשלום ולחילופין הפחתת האגרה לרמה של בית משפט שלום. בקשות אלה נדחו על ידי רשם בית המשפט המחוזי, והערעור שהוגש לאחר מכן על דחייה זו נדחה אף הוא. המבקש, שיוצג על ידי עורך דין לאורך כל ההליך, לא סיפק הצדקה מספקת להארכת מועד או לפטור מתשלום אגרה. פסק הדין מדגיש את הקריטריונים המחייבים לפטור, ומציין כי בתצהירו של המבקש חסרים פרטים על נכסי המבקש והוריו, וכי בחשבונותיהם הופקדו סכומי כסף גדולים, דבר המעלה שאלות לגבי יכולותיהם הכלכליות. כמו כן, הבקשה לא עמדה בדרישות להפחתת האגרה, כמפורט בתקנות בתי המשפט (אגרות). חרף נסיבותיו הקשות של המבקש, פסק הדין מדגיש כי פטור משכר טרחה דורש ראיות מוצקות למצוקה כלכלית, שלא ניתנה די הצורך במקרה זה. פסק הדין מחזק את הצורך לבחון כל מקרה לגופו ומדגיש כי מצבו של המבקש אינו מהווה עילה משפטית לקבלה, בפרט נוכח אופיין הקוגנטי של התקנות הרלוונטיות. משכך, בקשת רשות הערעור נדחית, תוך שהיא מאשרת את החלטת בית המשפט המחוזי ומחייבת את המבקש לשלם את האגרה בהתאם לפסיקה הקודמת.