ע"פ 70358/00

תקציר

הערעור מערער על זיכויו של המשיב מהעבירות של ניכוי מס תשומות ביודעין ללא מסמך, ודיווח מידע כוזב, בניגוד להוראות חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1976 (להלן: חוק מע"מ). המשיבה הינה חברה העוסקת בייזום ובנייה של נדל"ן. על פי כתב האישום, המשיב רכש נכסים תעשייתיים מקבוצת יש גד, וניכה מס תשומות בסך של 2.148 מיליון ₪, על בסיס חשבונית מס שהוציא המשיב עצמו, ולא על ידי המוכר. טענת התביעה היא כי המשיב הוציא את החשבונית ללא בסיס חוקי, ומבלי שהמוכר העביר את סכום המע"מ לקופת המדינה, וכי המשיב עשה זאת כדי להתחמק מתשלום מס. המשיבה ייחסה את הוצאת החשבונית לעצת פקיד במינהל מע"מ, וטענה כי הסתמכה על עצה זו. בית משפט קמא קיבל את גרסת המשיב וזיכה אותה. התביעה ערערה על גזר הדין. ערכאת הערעור קבעה, כי התביעה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי המשיב ניכה ביודעין מס תשומות ללא מסמך, וכי המשיב מסר דו"ח ובו מידע כוזב. המשיבים לא הצליחו להוכיח את טענתם בדבר הסתמכותם על עצת פקיד מע"מ, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית. ראשית, גרסת המשיבים נעדרת שכל ישר וסותרת ראיות אחרות, בעוד גרסת התביעה סבירה ועולה בקנה אחד עם הראיות. שנית, למשיבה לא הייתה זכות להוציא חשבונית לעצמה ולקזז אותה כמס תשומות. שלישית, בית משפט קמא לא הכריע בשאלה האם העצה שיוחסה לפקיד הייתה כדין. רביעית, המשיבים לא שילמו את מלוא התמורה בגין הנכסים שנרכשו או את תוספת המע"מ. חמישית, לאישורו הנטען של הפקיד להתנהלות המשיב לא היה תוקף משפטי משום שניתן בעל פה ולא בכתב. בית המשפט הגיע למסקנה כי המשיב ניכה ביודעין מס תשומות כדי להתחמק מתשלום מס, ועל כן קיבל את הערעור, הרשיע את המשיב ועובדיו שהיו מעורבים בעבירה, והחזיר את התיק לבית משפט קמא להשלמת הכרעת הדין בדבר אחריותו של עובד אחר של המשיב ולגזר הדין.