ת"א 5026-07-17

תקציר

המחלוקת נסובה סביב מספר הסכמי מכר לעסקאות מקרקעין משנת 2010 ו-2011. המוכרים והקונים התקשרו בהסכמים למכירת קרקעות, במסגרתם הסכימו המוכרים לשלם את מס השבח הנובע מהעסקאות. עם זאת, בשל אי הבנה לגבי שיעורי המס החלים, המוכרים לא שילמו את המסים, מה שהוביל לכך שהקונים ביקשו לאכוף את ההסכמים, בעוד המוכרים ביקשו לבטלם. בית המשפט בחן את המקרה בדקדקנות, תוך הכרה בזכותם של המוכרים לבטל את ההסכמים לפי סעיף 14(א) לחוק החוזים. נמצא כי התקיימו כל דרישות הביטול: ההסכמים בוצעו, קיים קשר סיבתי בין הטעות לבין ביצוע ההסכמים, הטעות הייתה מהותית והרוכשים ידעו עליה. בית המשפט קיבל את טענת המוכרים כי החלטתם לבצע בעצמם את חיובי מס השבח התבססה על הבנה שגויה של שיעור המס החל, שהיוותה טעות הדדית יחד עם נציג הרוכשים, עו"ד ג'זאווי. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הטעות לא הייתה קשורה אך ורק לכדאיות העסקה, אלא הייתה כרוכה בעיוות מהותי של הציפיות והסיכונים הכרוכים בעסקה. משכך, לא נפלה טעות בכדאיות העסקה, והוחל עליה סעיף 14(א) לחוק החוזים. לבסוף, דן בית המשפט בסעד האכיפה והגיע למסקנה כי אכיפת ההסכמים תגרום עוול למוכרים. נוכח חיובי מס השבח המשמעותיים, שבחלק מהמקרים עלו על התמורה שקיבלו המוכרים, קבע בית המשפט כי ביטול ההסכמים יהיה תוצאה צודקת יותר. לפיכך, נדחו טענות הרוכשים לאכיפה, ותביעת המוכרים לביטול התקבלה. בית המשפט גם הורה על ביטול הערות האזהרה המתאימות וקבע כי על כל צד להשיב את מה שקיבל על פי החוזים, ובכך למעשה להחזיר את המצב לקדמותו.