ע"א 6897/06

תקציר

בתיק הערעור לפי סעיף 78 לחוק העונשין ערער המערער על רכיב הפיצויים בעונשו, שם חויב לשלם 10,000 ₪ לאשתו, המשיבה מס' 2, לאחר שהורשע בתקיפה בנסיבות מחמירות כלפיה וכלפי בנם הבכור. למרות שזוכה מאשמת אונס, מעשה סדום, ניסיון אונס ואיומים מחמת ספק, ההרשעה בתקיפה הובילה לעונש של 12 חודשי מאסר על תנאי ולפיצויים. המערער טען כי החלטת בית משפט קמא להטיל פיצויים נפלה בשלילה, שכן טענות הנפגע חסרות אמינות והושפעו מהסכסוך האזרחי המתמשך. כמו כן, טען להתנכלות מצד המשיבה מס' 2 ובן זוגה וציין את קשייו הכלכליים ואת היעדר עברו הפלילי הקודם כסיבות להפחתת הפיצויים או ביטולם. מנגד, המשיב מס' 1, בתמיכת המשיב מס' 2, עמד על תוקפו וחוקיותו של הפיצוי לפי סעיף 77, תוך הדגשת תכליתו כפיצוי אזרחי ולא כעונש, הכרה בסבלו של הנפגע והרתעה מפני עבירות דומות. ערכאת הערעור מצאה את החלטת הפיצוי של בית משפט קמא ראויה ולא מופרזת, בהתחשב באופי העבירה, ודחתה את טענות המערער בדבר הפיצוי הבלתי מידתי. בית המשפט הבהיר כי מצבה הכלכלי של המערערת וטיעוניה באשר להתנהגותה של המשיבה מס' 2 אינם רלוונטיים להחלטת הפיצויים, ובסופו של דבר אישר את פסק דינו של בית משפט קמא והטיל הוצאות על המערערת.