ת"א 59305-01-18

תקציר

עיריית תל אביב-יפו תבעה לפנות את הנתבע מחלקת קרקע ושלושה מבנים עליה, בטענה כי הנתבע החזיק בנכס שלא כדין. הנתבע טען לזכויות דיירות מוגנות, וטען כי רכש אותן מעמידר בסוף שנות השבעים. בית המשפט מצא כי הנתבע לא הביא ראיות לזכויות מוגנות וכי הזכויות שלטענתו לא נרכשו מעמידר. לפיכך, נדחתה בקשת הנתבעת לפיצוי או לדיור חלופי לפי חוק הגנת הדייר. בית המשפט קבע כי הנתבע החזיק ברשות משתמעת להחזיק בנכס, הניתנת לביטול בכל עת ואינה זכות מוגנת. היתר זה בוטל כאשר העירייה שלחה מכתבי התראה בדרישה לפינוי. מאחר שהחזקה בנתבעת התבססה על היתר מכללא הניתן לביטול, ובהתחשב בנסיבות המקרה, קבע בית המשפט כי פינוי אינו דורש פיצוי או הסדר חלופי. הנתבע חויב לפנות את הקרקע והמבנים בתוך 180 יום ולהחזירם לעירייה. עוד נקבע בפסק הדין כי הנתבע יוכל להגיש תביעה נפרדת לפיצויים בגין השקעותיו בנכס. בית המשפט לא פסק הוצאות בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובמצבו הבריאותי.