דנ"א 7542/04

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על פרשנות חוק הבטחת השקעות בישראל בנוגע למכירת דירות. המשיבה, סיבל נהריה בע"מ, מכרה לעותרים דירות בפרויקט יוקרה, אך בשל קשיים כלכליים הפרויקט לא הושלם כמובטח. בעוד סיבל הצליח לבנות בניין אחד, הוא חסר את השירותים המותרים שהובטחו, ולמעשה הפך אותו לבניין דירות רגיל. העותרים טענו כי הם זכאים לממש את הערבויות הבנקאיות שהעמידה סיבל לפי חוק הבטחת השקעות, שכן הדירות שקיבלו לא היו כפי שהוסכם בחוזה. הבנק סירב לבקשה זו, מה שהוביל למחלוקת משפטית. בית המשפט המחוזי פסק נגד העותרים וגרם להם לערער לבית המשפט העליון. שופטי בית המשפט העליון היו חלוקים בדעותיהם. השופט טירקל דחה את הערעור בקובעו כי הערבויות לפי חוק הבטחת השקעה מבטיחות רק את מסירת הדירה ולא את קיום כל ההתחייבויות החוזיות. השופטים ריבלין וחיות, לעומת זאת, סברו כי במקרים חריגים, פער מהותי בין הדירה המובטחת לדירה שנמסרה יכול להצדיק את מימוש הערבויות. הם לא הסכימו אם מקרה זה מהווה חריג כזה. השופטת חיות סברה שכן, ואילו השופטת ריבלין טענה כי העותרים נשללו רק ממתקנים נלווים והדירות עצמן נבנו כמוסכם. משכך, נדחה הערעור בדעת רוב, והותיר את העותרים ללא אפשרות לממש את הערבויות הבנקאיות. העותרים ביקשו לקיים דיון נוסף, שנדחה, שכן פסק הדין התבסס על חקיקה קיימת ותקדימים קודמים. פסק הדין, אף שהיה אוהד למצבם של העותרים, אישר את הדחייה בשל היקפו המצומצם של חוק הבטחת השקעות בהבטחת מסירת דירות, והותיר את אכיפת הזכויות החוזיות מחוץ לתחומו.