ע"פ 8639/13

תקציר

שני ערעורים, 7166/13 ו-8639/13, הוגשו על גזר הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 16.9.2013 בע"פ 20842-11-12. המערערים, תושבי שועפאט בירושלים, יחד עם שישה נוספים, היו מעורבים בתכנון התפרעות המונית והתקפה על עמדת משטרה סמוך למחנה הפליטים שועפאט. המערערים הודו בקשירת קשר, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובסיוע להצתה. במסגרת הסדר טיעון נגזרו על המערערים עונשי מאסר של שנתיים ותשעה חודשים, לצד תשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. בית המשפט המחוזי שקל בין היתר את חומרת העבירות, גילם הצעיר של הנאשמים ורישומם הפלילי הנקי. שני המערערים טענו כי בית המשפט המחוזי לא שקל די הצורך את נסיבותיהם המקלות וכי עונשם מפר את עקרון אחידות הענישה. סנגורו של אמיר הדגיש את מעורבותו השולית של מרשו באירועים האלימים, ואילו בא כוחו של חייט טען לבגרותו הצעירה של מרשו כעילה לעונש קל יותר. התסקיר המשלים של שירות המבחן בעניינו של אמיר לא המליץ על שיקום, וציין את נטייתו להמעיט במעורבותו ואת הסיכון לפגיעה חוזרת. בית המשפט העליון, לאחר שבחן את הערעורים, מצא כי עונשו של בית המשפט המחוזי הולם בהתחשב בחומרת העבירות. בית המשפט דחה את טענות המערערים באשר לגילם, והסביר כי אמנם הגיל מהווה פקטור בגזר הדין, אך אין הוא משפיע על קביעת טווח הענישה. עוד קבע בית המשפט כי עקרון אחידות הענישה לא הופר. עם זאת, בית המשפט העליון החליט להיעתר חלקית לערעורים בשל סיווגם של המערערים כאסירים ביטחוניים, שהגביל את גישתם לשיקום ולטיפול סוציאלי. מתוך הכרה בחשיבות השיקום של עבריינים צעירים, הפחית בית המשפט את עונשי המאסר בפועל של המערערים בחודשיים, תוך הארכת עונשי המאסר על תנאי ל-11 חודשים. פסק הדין הועבר לעיון היועץ המשפטי לממשלה, נציב שירות בתי הסוהר והיועץ המשפטי של שירות בתי הסוהר.