ת"א 44199-07-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים בלבד: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 44199-07-25 לשץ נ' סולגרין אנרגיה חכמה, שותפות מוגבלת ואח')** **הקדמה:** החלטה זו עוסקת בבקשת הנתבעות לסילוק על הסף של תביעה למתן חשבונות, בטענה כי התובעת התחמקה מתשלום אגרה כדין, שכן התביעה, לכאורה, מהווה תביעה כספית המתחפשת לתביעה לסעד הצהרתי. בית המשפט נדרש להכריע בשאלת סיווגה של התביעה לצורך קביעת חובת תשלום האגרה. **העובדות הרלוונטיות (כפי שעולות מההחלטה):** 1. התובעת הגישה תביעה למתן חשבונות נגד הנתבעות. 2. לטענת התובעת, הנתבעות שכרו את שירותיו של בעלה המנוח כמתווך ויועץ, התחייבו לשלם לו עמלות, אך בפועל לא שילמו לו את התמורה המוסכמת. 3. התובעת טוענת כי חישוב העמלה תלוי בפרמטרים הנמצאים בידיעת הנתבעות, ולכן התביעה מוגשת ראשית למתן חשבונות. 4. הוגשה בקשה לפיצול סעדים, שטרם נדונה. 5. הנתבעות הגישו בקשות לסילוק על הסף בטענה שהתביעה היא למעשה תביעה כספית, ועל כן יש לשלם אגרה גבוהה יותר. הן מפנות לסעיף 3(2) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 ("תקנות האגרות"). 6. המדינה הצטרפה לעמדת הנתבעות, וטענה כי סיווג התביעה נקבע על פי מהות הסעדים ולא על פי כותרתם. 7. התובעת טענה כי עותרת למתן חשבונות בלבד, וכי דרישתה לסעד כספי עתידי (אם בכלל) אינה הופכת את התביעה הנוכחית לתביעה כספית. 8. בית המשפט הורה לתובעת להבהיר את הסעדים הנתבעים, שכן סעיף 120 בכתב התביעה המקורי כלל בקשה לקביעת חיוב כספי. 9. בעקבות החלטת בית המשפט, התובעת מחקה את סעיף 120 מכתב התביעה והגישה כתב תביעה מתוקן, תוך הדגשת כי אינה עומדת על דרישה כספית ישירה בשלב זה. 10. הנתבעות עמדו על בקשתן לסילוק על הסף, בטענה כי אף סעיף 12 בכתב התביעה המתוקן (שנותר על כנו) מעיד על תביעה כספית, שכן עצם הטענה להסכם שירותים מצמיחה זכויות כלכליות. **הכרעת בית המשפט:** בית המשפט דחה את בקשת הנתבעות לסילוק על הסף. **עקרונות משפטיים וחידושים בהחלטה:** 1. **הבחנה בין תביעה למתן חשבונות לתביעה כספית לעניין אגרה:** * **עיקרון יסוד:** בית המשפט חוזר ומדגיש את ההבחנה הפרוצדורלית והמהותית בין תביעה למתן חשבונות לבין תביעה כספית, במיוחד לעניין חיוב באגרות. עיקרון זה משתקף בתקנה 3(2) לתקנות האגרות. * **חידוש/הדגשה:** ההחלטה מבהירה כי אף אם התביעה למתן חשבונות עשויה להוביל בסופו של דבר לתביעה כספית, אין הדבר הופך את התביעה למתן חשבונות עצמה לתביעה כספית בשלב הגשתה. זאת, כל עוד הסעד המבוקש הוא מתן החשבונות עצמם, ולא חיוב כספי ישיר. * **הפסיקה הרלוונטית:** בית המשפט מסתמך על פסיקה קיימת (ע"א 28/85 פיתוח יהודה בע"מ, רע"א 9710/04 אורה מושב עובדים, ע"א 127/95 מועצת הפירות) המבחינה בין השלבים השונים של הליך למתן חשבונות, וקובעת כי השלבים של מתן החשבונות הם חלק בלתי נפרד מהסעד המבוקש, ורק לאחר מכן עשויה לבוא תביעה כספית. 2. **פרשנות הסעד המבוקש (על פי כתב התביעה המתוקן):** * **העיקרון:** בית המשפט בוחן את הסעדים הנתבעים על פי נוסחם המפורש בכתב התביעה, ולא על פי כותרתו בלבד (כפי שגם המדינה טענה). * **יישום:** במקרה זה, לאחר שהתובעת מחקה את הסעיף שכלל דרישה כספית מפורשת (סעיף 120 בכתב התביעה המקורי), ובהתאם להבהרתה כי אין היא עומדת על סעד כספי בשלב זה, בית המשפט קיבל את טענתה כי הסעדים הנתבעים הם מתן חשבונות בלבד. * **משמעות:** ההחלטה מדגישה את חשיבות ההתנהלות הפרוצדורלית של התובעת, ובפרט את ההצהרות המתקבלות על ידה בהתאם להוראות בית המשפט, לצורך קביעת מהות התביעה. 3. **מעמדו של סעיף 12 בכתב התביעה המתוקן:** * **טענת הנתבעות:** הנתבעות טענו כי סעיף 12, הקובע כי הנתבעות מחויבות בתשלום על פי אותם חשבונות שיתקבלו, מעיד על כוונה כספית. * **קבלת טענת התובעת:** בית המשפט קיבל את טענת התובעת, וקבע כי סעיף 12 אינו מהווה חלק מרשימת הסעדים המבוקשים, אלא חלק מהרקע או מהצהרת כוונות עתידית. בית המשפט הדגיש כי ככל שסעיף זה לא מופיע בפרק הסעדים, אין התובעת יכולה לעתור לקבלת הסעד המבוקש במסגרתו. * **השלכה:** חידוש זה מדגיש את החשיבות של מבנה כתב התביעה והגדרת הסעדים באופן ברור. אף אמירה הנמצאת בגוף כתב התביעה, אם אינה מופיעה במפורש כסעד מבוקש, עשויה שלא להשפיע על סיווג התביעה. 4. **הערכת שווי התביעה כנגד סעד של מתן חשבונות:** * **הקשר לתקנות האגרות:** תקנה 3(2) לתקנות האגרות מבחינה בין תביעה למתן חשבונות "שלא בהליך ביניים למעט תובעת לסעד כספי כתוצאה ממתן חשבונות". * **החידוש/הדגשה:** בית המשפט קובע כי גם אם ניתן לכמת את הסעד הכספי העתידי הנגזר מתן החשבונות, אין בכך כדי להפוך את התביעה למתן חשבונות לתביעה כספית בשלב זה. הדבר נובע מההבחנה שנקבעה בתקנה, ובהתאם לה, תביעה למתן חשבונות שאינה כוללת עתירה לסעד כספי, הינה הליך ש"שווי הסעד המבוקש בו אינו ניתן לביטוי בכסף" (בהקשר של אגרות). * **הפסיקה:** ההחלטה מפנה שוב ל רע"א 9710/04 אורה מושב עובדים, אשר קובע כי גם אם ניתן בפועל לבטא את תוצאת תביעת החשבונות בכסף, אין בכך להוציא את התביעה מגדר תקנה 3. 5. **הצדקת תביעת מתן חשבונות:** * **העיקרון:** בית המשפט מזכיר את הדרישה להוכיח קיומה של מערכת יחסים מיוחדת המצדיקה מתן חשבונות, וזכות תביעה פוטנציאלית לכספים (ע"א 8713/11 צאיג). * **השלכה על הדיון:** עצם הטענה בכתב התביעה לקיום הסכם שירותים המצמיח זכויות כספיות, מהווה ביסוס מספק של הנחת היסוד הנדרשת לצורך ביסוס תביעת מתן חשבונות, ואינה הופכת את התביעה לתביעה כספית. 6. **הוצאות:** * בית המשפט הטיל על הנתבעות הוצאות בסך 5,000 ₪ לטובת התובעת, ככל הנראה כתוצאה מדחיית בקשתן לסילוק על הסף. **סיכום:** החלטת בית המשפט מעניקה פרשנות מצמצמת למושג "תביעה כספית" לצורך חובת תשלום אגרה, במקרה של תביעה למתן חשבונות. בית המשפט מדגיש כי ככל שהסעד העיקרי המבוקש הוא קבלת החשבונות, ולא חיוב כספי ישיר, הרי שאין לראות בתביעה כספית, גם אם קיימת אפשרות למימוש כספי עתידי. ההחלטה מחזקת את ההבחנה הפרוצדורלית שנקבעה בתקנות האגרות, וכן את חשיבות ניסוח הסעדים באופן מדויק בכתב התביעה. התנהלותה הפרוצדורלית של התובעת, אשר הסכימה למחוק את הסעיף הכספי המפורש, הייתה מכרעת בדחיית הבקשה.