ע"מ 41410-12-10

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה סובבת סביב סיווג "הנכס" שנמכר וההכנסה הנובעת מכך. בית המשפט מקבל את העובדות כפי שהוצגו על ידי המערערת, ומשלים אותן בפרטים שמסר המשיב. נקבע כי הנכס הנמכר אינו פטנט הרשום על שם המערערת, ואף לא הטכנולוגיה שפותחה בעקבות גילוי המולקולה. במקום זאת, הנכס הנמכר הוא התרופה עצמה, שנוצרה באמצעות שיפור הידע והטכנולוגיה. תרופה זו פותחה במשותף על ידי המערערת ודימוטק, ושווקה על ידי טבע, אשר העניקה לדימוטק זכות לקבל אחוזים ממכירות התרופה כתמלוגים. ההכנסה המופקת מתמלוגים אלה מסווגת כהכנסה מניבה, או לכל היותר כהכלאה של הון והכנסה פורייה, כהגדרתה בסעיף 2(9) לפקודת מס הכנסה. סעיף זה חל על הכנסותיו של המערער, למרות שאינו הממציא היחיד של הפטנט, ואף לא בעל הידע שהועבר לדימוטק. החוזה בין הצדדים מתפרש כחוזה מותנה, כאשר זכות התמורה תלויה בקיום התנאי של המצאת התרופה וקבלת רישיון למכירתה. תנאי זה התקיים רק בשנת 2006, שהיא גם השנה שבה יש לתארך את אירוע המס. אשר על כן, הערעורים נדחים, והמערערת מחויבת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 15,000 ₪.