ת"א 31693-05-16

תקציר

פסק הדין נובע מסכסוך שכנים ממושך וחריף בין התובע לבין הנתבע ובני משפחותיהם. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע בטענה לעבירות נזיקין שונות, לרבות תקיפה, איומים ועוגמת נפש. הנתבע השיב בתביעה שכנגד, והעלה טענות דומות כנגד התובע. שני הצדדים גם האשימו זה את זה בגרימת נזק לרכוש, הטרדה ושיבוש. השופט בחן בקפידה כל טענה. נמצא כי מרבית הטענות היו חסומות בזמן, אינן נתמכות בראיות, או מקוזזות על ידי מעשיו של הצד שכנגד. יש לציין כי בית המשפט קיבל את טענת התובעת לתקיפה כלפי הנתבעת, ופסק לה פיצוי בסך 7,500 ₪. החלטה זו התבססה על הודאתו של הנאשם באשמה בתיק פלילי קשור. עם זאת, השופט גם הכיר בחלקו של התובע בהתגרות בתקיפה. באשר לתביעה שכנגד, צידד בית המשפט בנתבעת בטענת האיומים, ופסק לתובע שכנגד (הנתבע בתביעה העיקרית) 7,500 ₪. השופט דחה את רוב התביעות הנגדיות האחרות, בנימוק של היעדר ראיות, ספציפיות או תחולה של תקופת ההתיישנות. בסופו של דבר, השופט קבע כי פעולות הצדדים היו הדדיות ברובן ולא מאוזנות, מה שהוביל לדחיית מרבית התביעות. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ואילו הודעת צד ג' נדחתה. ההחלטה נועדה להביא לסיומו של סכסוך ממושך זה, מתוך הבנה כי שני הצדדים חולקים באחריות לסכסוך.