ע"א 156/76

תקציר

מנהלי העיזבון של המנוח מקס שטרן ביקשו להכריז על הסכם העברת זכויות החכירה לבית לאוניברסיטה כבטל ומבוטל. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה על הסף, מה שהוביל לערעור מטעמים פרוצדורליים ומהותיים. בית המשפט העליון אישר את הפיטורים. נמצא כי ניתן להכריע בתביעה על הסף, שכן הצהרת פתיחה של המערערים ובקשתם של המשיבים לאחר מכן לא חשפו כל חומר חדש מעבר לזה שהוצג בבקשת הדחייה. לגופו של עניין, השאלה המרכזית הייתה האם מקס שטרן ידע על ההסכם וויתר על זכות הקדימה שלו לרכוש את הנכס. בית המשפט העליון הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי ידיעתו על ההסכם והתנהלותו מצביעות על ויתור. המכתב ששלח שטרן בשנת 1963 ובו הציע לרכוש את הנכס ושיתוף הפעולה שלו עם הנהלת הבית של האוניברסיטה תמכו במסקנה זו. בנוסף, קבע בית המשפט כי יש לממש את זכות הקדימה תוך זמן סביר, דבר שלא עשה שטרן. פסק הדין דחה את הערעור והורה למערערים לשלם הוצאות.