תאד"מ 72292-11-21

תקציר

התיק נסוב סביב הסכם שכירות ואי תשלום דמי ועד הבית לכאורה על ידי השוכרים. התובעים, שהם חברת הניהול ובעליה, טוענים כי הנתבעים, השוכרים, רימו אותם ולא שילמו את שכר הטרחה, ואילו הנתבעים טוענים כי מילאו את כל התחייבויותיהם הכספיות על פי הסכם השכירות. הנושא המרכזי הוא הקביעה על מי מוטל נטל ההוכחה. התובעים טוענים כי הכחשת הנתבעים מהווה "הודאה והדחה", המעבירה את הנטל אל הנתבעים, אך השופט אינו מקבל טענה זו. לדברי השופטת, התובעים עצמם הודו כי הנתבעים מילאו את התחייבויותיהם בתום תקופת השכירות, ולכן נטל ההוכחה מוטל על התובעים להוכיח את טענת הטעיה. השופט קובע כי התובעים לא עמדו בנטל הוכחה זה. גרסתם לאירועים סותרת ואינה עקבית, עם פערים לגבי תקופת השכירות, גובה החוב וההתנהלות כלפי הנתבעים ושאר השוכרים. יתר על כן, התובעים לא הביאו ראיות ועדים רלוונטיים, כגון הקבלות והעובד ששוחח לכאורה עם הנתבעים. גם בגרסתם של הנתבעים היו כמה חסרונות, שכן הם הציגו ראיות מוגבלות לתשלומים עקב מעבר הבנקים וחלוף הזמן, אך אין בכך כדי לשחרר את התובעים מנטל ההוכחה המוטל עליהם. ככלל, השופט מוצא את טענת התובעים לא משכנעת ולא קוהרנטית, ולכן התביעה נדחית. התובעים נדרשים לשאת ביחד ולחוד בהוצאות הנתבעים, בסך של 4,000 ₪ לכל נתבע.