עת"א 51233-04-19

תקציר

שני עותרים, שהורשעו בעבירות חמורות הקשורות להברחת סמים ולניתוק כבלי תקשורת ביטחונית בגבול ישראל-מצרים, ביקשו לשנות את סיווגם מאסירים ביטחוניים לאסירים פליליים, כפי שהוסכם בהסדרי הטיעון ביניהם. שירות הביטחון הכללי ופרקליטות המדינה תמכו בשינוי, אך שירות בתי הסוהר סירב, מה שהוביל את העותרים להגיש בקשה לבית המשפט. השופט פסק לטובת העותרים והורה למשיבים לשנות את סיווגם בתוך שבעה ימים. פסק הדין דן בהרחבה במסגרת הנורמטיבית לסיווג אסירים ובמשקל שניתן להתחייבויות שלטוניות במסגרת הסדרי טיעון בהליך פלילי. השופט הדגיש את הצורך של רשויות ציבוריות לפעול בתום לב ולקיים את הבטחותיהן, במיוחד כאשר הן גורמות לנאשמים להודות באשמה ולוותר על משפט מלא. השופט הגיע למסקנה כי ההתחייבות לתמוך בשינוי הסיווג אינה המלצה בלבד אלא הבטחה תקפה ומחייבת. מאחר שלא היו נסיבות או עובדות חדשות המצדיקות חריגה מהסדרי הטיעון, החלטת שירות בתי הסוהר שלא לכבד את שינוי הסיווג הייתה בלתי סבירה. משכך, נעתר השופט לבקשת העותרים והורה למשיבים לסווג מחדש את העותרים כאסירים פליליים. פסק הדין מחזק את עקרון קדושת הסדרי הטיעון ואת הציפייה לתום לב מצד רשויות השלטון.