ת"א 2796-02-16

תקציר

התביעה בבית המשפט מתנגדת לשני עיתונאים ותיקים, מנחם גלילי ויואב יצחק. גלילי תבע את יצחק בגין הוצאת דיבה לאחר שסדרת כתבות שפרסם יצחק השמיצה את גלילי, על פי התביעה. המאמרים המדוברים סובבים סביב שתי טענות עיקריות; ראשית, כי גלילי ניסה לסחוט כמה גורמים בעירייה, כולל ראש העיר, כדי שיעניקו הטבות שונות לו ולמשפחתו באמצעות העיתון המקומי שלו כדי להפעיל לחץ. הטענה השנייה היא שגלילי נעזר בעו"ד רונאל פישר ובקצין המשטרה ערן מלכה כדי לסגור נגדו תיקים פליליים בעקבות מעשים אלה. השופט פותח ומציין את ניסיונם הרב של הנאשמים בתחום התקשורת והפרסומים, כמו גם את פרסומיהם הנוקבים הרבים של הנאשמים בדבר ניהול פסול ושחיתות של אישי ציבור. לאחר מכן מסכם השופט את עובדות הרקע, כולל הודאותיהם של פישר ומלכה בשוחד והחקירות הרגישות שבהן היו מעורבים. סנגורו של גלילי טוען כי יצחק חבר לאנשים אלה כדי להפעיל לחץ ואף לסחוט אישים שונים, בהם גלילי ומקורביו. עוד צוין כי רונאל פישר היה עורך דינו של גלילי במספר תביעות, בין היתר נגד ראש העיר, מה שמוביל לטענה כי הכתבות פורסמו כחלק ממסע נקמה. השופט קובע כי הפרסומים מהווים לשון הרע וכי כעת יש לבחון את הגנות הטעות של הנתבעים. נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים. הציר הראשון של הטענה, בדבר סחיטה של פקידי עירייה, הוכח כנכון על סמך עדויותיהם של כמה עדים, בהם ראש העיר, שתצהירו מפרט את הלחצים שהפעילו עליו גלילי והמקומון להשיג רווחים שונים. הציר השני, בנוגע לסיוע לכאורה של גלילי מפישר ומלכה, אינו מוכח, אם כי יש כמה ראיות מדאיגות. הפרסומים בטענה זו לא עמדו בסטנדרט של עיתונות אחראית, ולנתבעים אין הגנת תום לב בגין פרסומים אלה. באשר לאמיתות הפרסומים, השופט מצדד בנאשמים בציר הראשון אך לא בשני. הפרסומים על ניסיונות הסחיטה של ראש העיר והשימוש בעיתון המקומי לרווח אישי הוכחו כנכונים. הפרסומים על יחסיו של גלילי עם פישר, מלכה והשוטר תנץ ברכה, והשפעת קשר זה על חקירות המשטרה, אינם מוכחים. למרות שהנתבעים לא הוכיחו את טענותיהם, השופטת מציינת כי עדותם של התובעים עצמם הייתה מתחמקת בנוגע למעטפה שהושארה על דלתם ובה חומר חקירה הקשור לתיק. השופט מתייחס לכל פרסום בסדר כרונולוגי. הפרסום הראשון, מיום 17 ביולי 2014, שואל כיצד הצליח רונאל פישר לסגור תיק נגד גלילי ורומז כי הדבר נעשה באמצעים פסולים. הנאשמים לא הוכיחו זאת, אך פרסום החקירה וההליך המשפטי נכון. בפרסום השני, מה-20 באוגוסט 2014, נכתב כי הפרקליטות הורתה לחקור את גלילי ובניו בחשד לסחיטת ראש העיר וכי תלונה נגד גלילי נגנזה בשל מעורבותו של רונאל פישר. הדבר נכון במידה רבה, אם כי אין די בגניזת התלונה כדי להוכיח מעשים פסולים של פישר. הפרסום השלישי, מיום 27 באוגוסט 2014, מתייחס לניסיונות הסחיטה נגד ראש העיר ולפתיחה מחודשת של החקירה. כל הנושאים הנדונים במאמר זה כבר פורסמו באמצעות הליכים משפטיים, והפרסום נכון במידה רבה. הפרסום הרביעי, מה-22 במאי 2015, מתייחס לחקירות רגישות באשדוד ולמעורבותם לכאורה של אפרים ברכה, רונאל פישר וגלילי בהשחתת חקירות אלה. מהפרסום משתמע קשר בין אנשים אלה לצורך ביצוע מעשים מושחתים, אשר הנאשמים לא הצליחו להוכיח. בפרסום החמישי, מיום 23.5.2015, נטען כי גלילי הנחה את אנשיו להפסיק פרסומים נגד מתנגדיו בעירייה. הנתבעים לא הוכיחו טענה זו. הפרסום השישי והאחרון, מיום 30 במאי 2015, מתייחס שוב למעורבותו לכאורה של ברכה בשיבוש הליכים פליליים נגד גלילי, שהנתבעים לא הוכיחו. לסיכום, השופטת דוחה את הטענה בדבר פרסומים הנכללים בציר הראשון, אלה הנוגעים לשימוש במקומון לצורך הפעלת לחץ וקבלת הטבות. הטענה בדבר הציר השני, המתמקדת ביחסים ובסיוע הפסולים של רונאל פישר, ערן מלכה ותנץ ברכה, מתקבלת. בהתחשב במכלול הנסיבות, השופט פוסק לתובעים פיצוי משותף בסך 40,000 ₪, וכל צד יישא בהוצאותיו.