תלה"מ 57867-12-18

תקציר

פסק דין זה דן בשתי תביעות לעניין מזונות לאחר פרידה. התביעה הראשונה, שהוגשה על ידי המנוח, מבקשת לבטל את תשלומי המזונות המגיעים לגרושתו לאחר גירושיהם, תוך ציון שינוי נסיבות מאז פסק הדין המקורי בשנת 1995. השופטת מקבלת טענה זו באופן חלקי, ומבטלת את חובת תשלום המזונות מיום מתן הגט, בתנאי שלא קיימת ערכאה שיפוטית אחרת המחייבת תשלום מזונות. בתביעה השנייה, שיזם גם הוא המנוח, נטען כי יש לדחות את ניסיונה של האישה לשעבר לגבות מזונות מן העבר באמצעות ההוצאה לפועל, שכן הוא נפתח ללא אישור בית המשפט לענייני משפחה ושיהוי ניכר. השופט פוסק לטובת גרושתו וקובע כי אין צורך באישור בית המשפט במקרה זה. השופטת מפרטת את נסיבות המקרה, לרבות תשלום המזונות החלקי, אופיו האלים של הקשר והעיכובים שנגרמו לשני הצדדים בביצוע פסק הדין. פסק הדין מדגיש כי חובות מזונות אינם חובות רגילים וכי על בית המשפט לשקול את מכלול ההקשר, לרבות מערכת היחסים בין בני הזוג. יתר על כן, השופט רואה את השיהוי הניכר של המנוח בהעלאת טענות מסוימות ומוצא אותן גובלות בחוסר תום לב. לפיכך, בקשת האישה לשעבר לקבלת רשות לגבות מזונות עבר נדחית. המנוח חויב לשלם לגרושתו שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪, המתחלקים לשני תשלומים שווים. פסק הדין מקושר לשני המקרים וניתן לפרסמו ללא פרטים מזהים.