ת"פ 69334-06-23

תקציר

השופט במקרה זה דן בעקרונות המשפטיים העומדים בבסיס ההחלטה האם להרשיע את הנאשם, שנמצא כי עבר עבירה פלילית, או להפעיל שיקול דעת ולא להרשיעו. השופט מציין כי אי הרשעת הנאשם מהווה חריג לכלל ומתאימה רק במקרים חריגים בהם הדבר יגרום נזק ממשי ובלתי נסבל לנאשם, וכאשר העבירה שבוצעה מאפשרת את סיום ההליך הפלילי ללא הרשעה. השופטת מדגישה כי על הנאשם מוטל הנטל להוכיח כי הרשעתו תפגע באופן משמעותי בשיקומו, וכי טענה כללית ללא ראיות קונקרטיות אינה מספקת. במקרה זה, השופט מוצא כי הנאשם לא הוכיח כי הרשעתו תפגע בשיקומו, במיוחד לאור עברו התעסוקתי היציב. בהתייחס לשאלת גזר הדין, השופט בוחן את הנזק שגרמה העבירה, את הנסיבות שבהן בוצעה ואת ההשפעה על ערכי המשפט המוגנים. השופט מציין כי העבירה, שבוצעה תחת השפעת אלכוהול, פגעה בשלמותה ובכבודה של המתלוננת, וכן פגעה בתחושת הביטחון של המשפחה. עם זאת, השופט מאפיין את העבירה כאירוע קצר, בודד ולא מתוכנן מראש. בהתחשב בנסיבות ובהיעדר עברו הפלילי של הנאשם, השופט קובע כי העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי לשישה חודשי מאסר. באשר לקביעת העונש בפועל, השופט מביא בחשבון את היעדר עברו הפלילי של הנאשם, חרטה כנה והשינויים החיוביים שעשה בחייו מאז האירוע, לרבות טיפול ושיפור יחסיו עם המתלוננת. על בסיס שיקולים אלה מחליטה השופטת להטיל את העונש הקל ביותר: 30 ימי מאסר על תנאי וצו מבחן ל-12 חודשים, במהלכם ימשיך הנאשם בהליך הטיפולי. השופט גם מזהיר את הנאשם כי אי ציות לצו המבחן עלול להוביל לעונש שונה. לבסוף, השופט מעניק לנאשם זכות לערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.