ב"ל 56577-09-11

תקציר

בית המשפט פסק לטובת הנתבע, ודחה את טענת התובע כי לא היה מקום לשלול את מעמד התושבות שלו בישראל בתקופה שמיום 15.8.01 ועד ליום 11.10.2010. התובע, שחלה בפוליו וקיבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי הנתבע, שהה תקופות משמעותיות בחו"ל בתקופה הרלוונטית, בעיקר בביקור אצל אשתו וילדיו שהתגוררו בצרפת. בית המשפט דן בפסיקה בעניין קביעת התושבות, והדגיש כי יש להתמקד במכלול הנסיבות ובזיקה לישראל. נמצא כי אשתו של התובע עברה לצרפת כדי לחיות ולבנות שם את חייה, וביקוריה של התובעת לא היו למטרות זמניות. בית המשפט התקשה לקבל את טענת התובע כי שהותו בחו"ל הייתה ביקורים בלבד, בהתחשב בכך שהוא התגורר עם משפחתו בצרפת. יתר על כן, התובע לא הביא ראיות מספיקות לקשרים עם ישראל, כגון קשרים קהילתיים וחברתיים, או עיסוק ואינטרסים כלכליים. העובדה שהתובע היה בעל דירה בישראל והצביע בבחירות לא גברה על אינדיקציות אחרות לאי תושבות. בית המשפט דחה גם את טענות התובע על בסיס השתק, שכן לא הובאו ראיות לכך שהתובע הודיע לנתבע על שהותו בחו"ל, כנדרש בחוק. הנתבעת לא הייתה מודעת למגוריה הזרים של התובעת ולא ניתן היה לצפות ממנה לבחון את עזיבתו של כל מבוטח. בנוסף, ציין בית המשפט כי התובע לא הצהיר על תושבות קבע של אשתו בחו"ל, למרות שקיבל קצבאות. טענות התובע בדבר הימנעות או השתק ממעשיו של הנתבע לא התקבלו אפוא. יתר על כן, בית המשפט מצא כי דרישת הנתבעת להחזר הקצבאות ששולמו לתובע אינה חוסה תחת חוק ההתיישנות. הפסיקה הרווחת בנושא זה, אשר בית המשפט מצא אותה רלוונטית למקרה הנוכחי, קבעה כי אין תקופת התיישנות לחובות הקשורים לדמי ביטוח לאומי. לבסוף, ציין בית המשפט כי טענות אחרות שהעלתה התובעת, כגון שלילת התושבות לאחר אוקטובר 2010 וטענות בדבר התנהלות בעלי תפקידים בנתבעת, אינן חלק מהסוגיות המוגדרות בתיק ולכן לא יידונו. השופט הגיע למסקנה כי יש לדחות את התביעה, ובשל אופי המחלוקת בביטוח הלאומי לא הוצא צו הוצאות. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.