ע"א 213/80

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון דן בערעור בעניין הבעלות על הגג וקריסת הרצפה בבניין שבנתה המערערת, כאשר המשיבים, רוכשי הדירות, תבעו שטחים אלה כרכוש משותף. בתחילה, תשעה משיבים חתמו על מסמכי ויתור על תביעות לאזורים אלה, למעט אחד שלא חתם מכיוון שלא היה בהסכמה, מה שגרם למחלוקת משפטית. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, והתיק הגיע לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, והדגיש כי ברגע שנכס נחשב נפוץ ביחס לכל קונה במסגרת בית משותף, הוא חל גם על כל הרוכשים האחרים. בית המשפט התייחס לחוק המכר (דירות) וקבע כי מפרט ברור ומפורט לגבי נכסים משותפים חייב ללוות את חוזה המכר, תוך הדגשה כי כל שינוי מתקנות הבית המשותף הסטנדרטי חייב להיות מפורש ולהימסר במועד. מאחר שהליך זה לא בוצע עבור הרוכש התשיעי, נקבע כי ללא מפרט מתאים, לא ניתן להוציא באופן חד צדדי את הגג והרצפה שקרסה מהרכוש המשותף. "פרוטוקול בדק דירה" עליו חתמו המשיבים ספג ביקורת על כך שעלול להטעות את הרוכשים לגבי זכויותיהם תחת לחץ בעת תפיסת החזקה. בנוסף, בקשה של המוכר להציג ראיות חדשות בשלב מאוחר של הערעור נדחתה בשל עיכובים פרוצדורליים. אשר על כן, הערעור נדחה, תוך פסיקת הוצאות משמעותיות כנגד המערערת, כפי שאושרו על ידי השופטים בך ושינבוים, מכוח עקרון הבטחת השקיפות וההגינות בעסקאות מקרקעין.