תמ"ש 28007-07-16

תקציר

פסק דין זה דן בשתי תביעות שהוגשו לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד; הראשונה היא תביעה למתן חשבונות שהגיש אב נגד בנו, והשנייה היא תביעה שכנגד לדמי טיפול ושירות שהגיש הבן נגד האב. האב טען כי בנו חרג מהסמכות שהוענקה לו וגנב ממנו כספים, ולכן עליו לתת דין וחשבון לכספים המדוברים. הבן, לעומת זאת, טען כי אין צורך שהוא ימציא חשבונות, שכן לאב כבר היה את כל המידע הדרוש, ויתרה מכך, טענת האב הייתה רק "מסע מסע" כדי לברר אם הבן חייב לו כסף, דבר שאינו מותר. בית המשפט הסכים עם הבן וקבע כי מאחר שהאב מחזיק בכל המידע הדרוש, תביעתו למתן חשבונות מיותרת. עם זאת, בית המשפט עדיין בחן את התביעה על פי אותם מבחנים כמו כל תביעה כספית אחרת ומצא כי האב לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי - כלומר, הוא לא הוכיח כי גרסתו לאירועים סבירה יותר מזו של הנתבע. לפיכך, דחה בית המשפט את טענת האב בדבר הכספים שנמשכו מחשבון הבנק. התביעה השנייה, שהוגשה על ידי הבן, ביקשה לחייב את האב לשלם עבור הטיפולים והשירותים שהעניק לו במשך שנים רבות. הבן טען כי שימש עוגן ותמיכה של המשפחה כולה והעניק טיפול וסיוע להוריו, ולכן יש לפצות אותו. בית המשפט בחן את מצוות כיבוד האב והאם ומצא כי הטיפול של הבן באביו היה מתוך חובה מוסרית, דתית ואנושית, ולא הייתה הסכמה בין הצדדים שהבן יקבל תשלום עבור שירותיו. עוד ציין בית המשפט כי הבן הציג בפני האב כי אינו מעוניין בפיצוי כספי בגין סיועו. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעתו של הבן לדמי טיפול ושירות. למרות שמצא את הבן אשם בחלק מהאישומים, בית המשפט לא הורה על הוצאות כלשהן בשל אופי היחסים בין הצדדים והציפייה שהם יסדרו את העניינים בעצמם. פסק הדין סיים את בירורן של שתי התביעות, ובית המשפט התיר את פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים.