ע"פ 42079-10-14

תקציר

הערעור על פסק הדין בתיק זה נדחה. טענת ההגנה העצמית שהעלה המערער הושמטה שכן היא סותרת את דברי המערער עצמו. בית המשפט מצא כי גרסתו של המערער לאירועים אינה אמינה וכי עדותם של עדי ההגנה בעייתית, עם מספר סתירות. בית המשפט דחה גם את טענות המערער בדבר מחדלי חקירה, וקבע כי אין בהם השפעה מהותית על ההחלטה. אשר לטענת ההגנה העצמית, הסכים בית המשפט עם ניתוחו של בית משפט קמא כי תגובתו האלימה של המערער לא הייתה הכרחית או מידתית, ולפיכך לא יכול היה לטעון להגנה עצמית לפי סעיף 34י לחוק העונשין. נסיבות האירוע לא הצדיקו את תקיפת הנגד, וחומרת האלימות בה נקט המערער הייתה בלתי סבירה. בית המשפט דחה גם את ניסיונו של המערער להאשים את האלימות באירוע עבר מילדותו, ומצא אותו חסר חשיבות וחסר שחר. בית המשפט הגדיר את האירוע כתקיפה חמורה, וציין כי המערער ואדם נוסף הכו את המתלוננת קשות וגרמו לה לחבלה משמעותית. העובדה שהיה ספק אם המתלונן היכה את המערער ראשון, לא שינתה את סיווג העבירה, במיוחד בהתחשב באלימות הבלתי מידתית שהופעלה. גם טענת האכיפה הבררנית נדחתה, שכן לא הוכח כי המתלונן אכן פגע במערער. חרף גילו הצעיר של המערער, בית המשפט לא מצא חריגים לכלל של הרשעת אדם בעבירה שבוצעה. בית המשפט הדגיש את חומרת התקיפה ותוצאותיה, וציין כי המערער לא נטל אחריות מלאה על מעשיו. עם זאת, בית המשפט הכיר בשיקולים הנוגעים לנסיבותיו האישיות של המערער ולהיעדר עברו הפלילי, אשר באו לידי ביטוי בעונש המקל שהוטל. בית המשפט הגיע למסקנה כי חומרת העבירה מצדיקה את הכרעת הדין ואת גזר הדין, ולכן הערעור נדחה פה אחד על ידי השופטים. החלטה זו התקבלה בנוכחות הצדדים וניתנה היום, 28 בינואר 2015.