ת"א 15/97

תקציר

התובעת, אישה נכה הנעזרת בכיסא גלגלים, תבעה מועדון ריקודים על כך שמנע את כניסתה בשל מוגבלותה. היא טענה לנזק נפשי, פגיעה ברגשות, עוגמת נפש ופגיעה בכבוד האדם שלה. בית המשפט פסק לטובתה ופסק לה פיצויים בסך 40,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. כמו כן הוציאה הוועדה צו מניעה המורה למועדון הלילה לאפשר כניסה ללקוחות בעלי מוגבלויות ואוסר עליהם להפלות אנשים עם מוגבלויות. השופט ביסס את פסק דינו על מספר חוקים, בהם חוק החוזים, פקודת הנזיקין, חוק איסור לשון הרע וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. נמצא כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי התובע ולא עמדו בסטנדרט ההתנהגות הסביר המצופה מבעל עסק. בנוסף, המודעה שפורסמה בפרסום מקומי היוותה הצעה שהתובעת נענתה לה, וסירובם של הנתבעים לאחר מכן להודות בה היווה הפרת חוזה. השופט דחה גם את טענות הנתבעים כי זכותם לבחור את מי להכניס לעסקיהם הפרטיים. ההחלטה נועדה להגן על זכויותיה של התובעת, לשמור על כבודה ולהבטיח את השתתפותה השוויונית בחברה.