ע"פ 70706/05

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה, שהרשיע את המערער בשתי עבירות: הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והפקרת שוטר לאחר פציעה. האישומים נגד המערער נובעים מאירוע בו אבן שהושלכה מרכב חולף פגעה במתלונן, נהג מונית. במקום לעצור, המשיך המערער בנסיעה, ולאחר מכן זוהה ונרדף על ידי המשטרה עד שלבסוף עצר בשער אלון מורה. בית משפט קמא הרשיע את המערער על סמך עדויות עדים והתנהגותו שלו במהלך האירוע ולאחריו, לרבות ניסיונותיו להתחמק מהמשטרה. עם זאת, שופטי הערעור, השופטים בן יוסף, המר ושייצר, מוצאים טעם בטענת המערער בדבר היעדר ראיות להוכחת ידיעתו על תאונת הפגיעה. מסקנתם היא כי התביעה לא הביאה ראיות מספיקות כדי להראות מעבר לספק סביר כי המערער ידע או היה עליו לדעת על התאונה. זאת ועוד, השופטים אינם משתכנעים מזיהוי רכבו של המערער כרכב ממנו נזרקה האבן, מציינים סתירות ומסתמכים על טענת ההגנה כי הזיהוי לא נערך כראוי. לפיכך, הערעור מתקבל באופן חלקי, וההרשעה בנטישה לאחר פציעה מתבטלת, כך שנותרה בעינה רק ההרשעה בגין הפרעה לשוטר. גם גזר הדין מבוטל ומוטל עונש חדש: חודש מאסר (שכבר ריצה), שלוש שנות מאסר על תנאי וקנס של 2,000 שקל או 20 ימי מאסר. גם הפיצוי שנפסק למתלונן מבוטל. השופט בן יוסף מצטרף לשופט המר בביקורת על כך שהמשטרה לא תיעדה כראוי את אירוע המרדף, ומציין כי רק שוטר אחד מבין המעורבים הובא להעיד.