ע"א 8549/00

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון התייחס לאחריותם של שני מערערים – בית החולים בו נולד התובע הקטין והרופא המיילד התורן – במקרה של רשלנות רפואית שגרמה לשיתוקו של הקטין בגפיו השמאלית ולגודש בפניו. בית המשפט המחוזי פסק לטובת התובעת, ומצא את בית החולים אחראי באופן מלא לנזק, אך ניקה את הרופא המיילד מכל אחריות. הן בית החולים והן הקטין ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קיבל את הערעורים בחלקם, והטיל את נטל ההוכחה על הנאשמים בשל רשומות רפואיות חסרות וסותרות, המהוות נזק ראייתי. בית החולים לא הצליח להוכיח שלא התרשל, וגם הרופא המיילד נמצא אחראי, יחד עם בית החולים, לנזק שנגרם לקטין. בית המשפט העליון קבע כי בית החולים נושא באחריות שילוחית למעשי עובדיו, בעוד שלרופא המיילד יש אחריות ישירה כלפי המטופל. מכיוון שהרישומים לא היו מלאים, האחריות לכך הייתה מוטלת על הרופא, שלא הורה למיילדת לרשום את מועד השלב השני של הלידה – אינדיקציה מכרעת להיצרות אפשרית של הכתף. בית המשפט הציע לדחות את ערעור בית החולים ולהטיל על הרופא המיילד את האחריות יחד עם בית החולים, ואילו הערעור נגד מבטחו של הרופא, איגוד ההגנה הרפואית, היה אמור להידחות, שכן האחריות מוטלת בין הרופא לבין האיגוד. פסק הדין לא פסק הוצאות כלשהן בבית המשפט העליון.