עמ"ת 45490-04-12

תקציר

המערער במקרה זה הואשם יחד עם שלושה אחרים במספר עבירות של פריצה לרכב משטרתי וגניבה ממנו. המערער ביקש לשקול מחדש את תנאי מעצר הבית שלו ולבטלם, או לכל הפחות להחליפם במעצר בית לילי בלבד. בערעור נטען, כי מאחר שמבצעי העבירה העיקריים שוחררו למעצר בית, יש להטיל גם על המערער, שמילא תפקיד מופחת בעבירה, תנאים קלים יותר. עם זאת, בית המשפט קבע כי קיים שיקול דעת סביר בהחלטות שיפוטיות, וההחלטות שניתנו בעניינו של המערער ושותפיו היו סבירות, בהתחשב בנסיבות. בית המשפט הדגיש את אופי שיקול הדעת של החלטות מעצר ואת העובדה שהן תלויות בנסיבות פרטניות. מאחר שחלף פרק זמן קצר של חודשיים בלבד בין ההחלטה המקורית לבין הבקשה לעיון חוזר, ולא חל שינוי נסיבות משמעותי, דחה בית המשפט את הערעור. עוד ציין השופט כי הזכות החוקתית לשוויון אינה השיקול היחיד בענייני מעצר וכי צפויה רמה מסוימת של גיוון בהחלטות.